כורש — מנסיך קטן למלך העולם
הפרסים ישבו בדרום־מערב איראן של היום, ובמשך זמן רב היו כפופים לממלכת מדי. כורש, נסיך פרסי, מרד במדי בערך בשנת 550 לפני הספירה וניצח. בשנים שלאחר מכן כבש את ממלכת לידיה שבטורקיה של היום, את ערי היוונים לחוף אסיה הקטנה, ובשנת 539 לפני הספירה גם את בבל — כמעט בלי קרב.
כורש התפרסם כשליט נבון. במקום להחריב את הערים שכבש ולהגלות את תושביהן, כפי שעשו האשורים והבבלים, הוא נתן לעמים הכבושים לשמור על דתם ומנהגיהם, ולפעמים אף להחזיר את פסלי האלים שלהם למקדשים. הוא קיווה שכך העמים יקבלו את שלטונו ברצון ולא ימרדו.
הצהרת כורש ושיבת ציון
אחרי כיבוש בבל, כ־50 שנה אחרי חורבן בית המקדש הראשון, הוציא כורש הכרזה שהתירה ליהודים לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. ההכרזה מופיעה בתנ״ך בסוף ספר דברי הימים ובתחילת ספר עזרא, ונקראת ״הצהרת כורש״. בעקבותיה עלו אלפי יהודים, בהנהגת ששבצר וזרובבל.
בשנת 1879 נמצא בבבל ״גליל כורש״ — גליל טיט קטן שכתוב עליו בכתב יתדות שכורש החזיר עמים לארצם ושיקם את המקדשים שלהם. הגליל לא מזכיר את היהודים במפורש, אבל הוא מאשר שזו הייתה מדיניות כללית של כורש. בתנ״ך כורש מכונה ״משיח ה׳״ — מינוח מיוחד מאוד לשליט שאינו יהודי.
דריווש ושיטת הניהול הפרסית
דריווש הראשון, שמלך מ־522 לפני הספירה, ארגן את האימפריה העצומה. הוא חילק אותה לכ־20 מחוזות, שבראש כל אחד עמד מושל שנקרא ״אחשדרפן״, ובצידו פקידים שדיווחו ישירות למלך. הוא קבע מס קבוע לכל מחוז והטביע מטבעות זהב שנקראו ״דריקים״ — בתנ״ך הם נקראים ״אדרכונים״. מטבעות אחידים הקלו מאוד על המסחר.
דריווש שיפר והרחיב את ״דרך המלך״, כביש של כ־2,500 קילומטר מן העיר שושן ועד סרדיס שבמערב. לאורכה הוצבו תחנות עם סוסים רעננים, ושליחי המלך העבירו הודעות ברכיבת שליחים מתחנה לתחנה. ההיסטוריון היווני הרודוטוס התפעל מהמהירות שלהם. השפה הארמית שימשה שפה רשמית לניהול האימפריה, ושימושה התפשט עוד יותר.
מלחמות פרס ויוון
כשערי היוונים באסיה הקטנה מרדו בפרס, וקיבלו עזרה מאתונה, החליט דריווש להעניש את אתונה. בשנת 490 לפני הספירה נחת צבא פרסי במרתון, ליד אתונה, והובס בידי האתונאים. עשר שנים מאוחר יותר יצא בנו, חשיארש, עם צבא עצום. ב־480 לפני הספירה עצרו אותו לזמן קצר 300 ספרטנים ובעלי בריתם במעבר תרמופילאי.
חשיארש הגיע לאתונה ושרף אותה, אבל זמן קצר אחר כך הובס הצי הפרסי בקרב סלמיס, ובשנה שלאחר מכן הובס צבאו ביבשה בקרב פלטיאה. היוונים ראו בניצחון הוכחה לכוחם של אנשים חופשיים. רבים מזהים את חשיארש עם אחשוורוש ממגילת אסתר, שסיפורה מתרחש בשושן הבירה.
איך אנחנו יודעים וסוף האימפריה
יש לנו כמה סוגי מקורות על פרס: כתובות שהמלכים חקקו, כמו כתובת בהיסטון שבה תיאר דריווש את עלייתו לשלטון בשלוש שפות, הריסות הארמונות בפרספוליס ובשושן, לוחות טיט מניהול האוצר, ספרי היסטוריה יווניים — בעיקר של הרודוטוס — וספרי התנ״ך: עזרא, נחמיה, אסתר ונביאי שיבת ציון.
האימפריה הפרסית החזיקה מעמד כ־200 שנה. בשנים 334–330 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון את כולה, הביס את המלך דריווש השלישי ושרף את פרספוליס. אבל הרעיונות של פרס — אימפריה רב־עממית עם סובלנות דתית, מחוזות, דרכים ומטבע אחיד — השפיעו על אימפריות רבות שבאו אחריה.