לפי רוב החוקרים, השומשום בויית בהודו לפני אלפי שנים, ומשם הגיע למסופוטמיה, למצרים ולאזור שלנו. הוא עמיד בחום וביובש, ולכן התאים לאזורים חמים.
הצמח זקוף, עם פרחים לבנים־ורודים בצורת פעמון. הזרעים גדלים בתרמילים מאורכים, ואלה נפתחים בבת אחת כשהם מבשילים ומפזרים את הזרעים. יש שחושבים שהביטוי ״אפתח סומסום״ מסיפורי אלף לילה ולילה קשור לכך. בגלל זה קוצרים שומשום לפני שהתרמילים נפתחים לגמרי.
מהשומשום הקלוי והטחון מכינים טחינה, ומטחינה וסוכר — חלבה. גם שמן שומשום וזרעים על לחם ובייגלה נפוצים. אלרגיה לשומשום נחשבת נפוצה יחסית בישראל, והיא יכולה להיות קשה — מי שאלרגי קורא כל תווית ושואל במסעדות.