השקד בויית כנראה במרכז ובדרום־מערב אסיה, וגדל בארץ ישראל כבר בימי קדם. בתנ״ך מסופר שמטה אהרן פרח והניב שקדים. השקדייה היא מהעצים הראשונים שפורחים בסוף החורף, בפרחים לבנים־ורודים, ולכן היא קשורה לט״ו בשבט.
הפרי של השקד ירוק וקטיפתי, ובתוכו גלעין קשה. כשהפרי מבשיל בקיץ, הקליפה הירוקה מתייבשת ונסדקת, ומוציאים את הגלעין. השקד שאנחנו אוכלים הוא הזרע שבתוכו. יש שאוכלים באביב שקדים ירוקים — הפרי הצעיר כולו.
בטיחות: שקדי בר ושקדים מרים מכילים חומר שהופך בגוף לרעל. לא אוכלים שקדים מעץ בר או שטעמם מר מאוד. השקדים בחנויות מתוקים. השקד הוא ״אגוז עץ״ — מי שאלרגי לאגוזים נזהר גם ממנו, ולילדים קטנים לא נותנים שקדים שלמים.