העמים של האנדים, באזור אגם טיטיקקה, גידלו מאות זנים של תפוחי אדמה בצבעים רבים, וידעו לייבש אותם בקור ובשמש לשמירה ארוכה. הספרדים הביאו אותם לאירופה, ושם הם התקבלו לאט, ורק במאות ה־17 וה־18 הפכו למזון בסיסי. באירלנד, מחלה שפגעה ביבול בשנים 1845–1849 גרמה לרעב הגדול.
תפוח האדמה הוא קרוב משפחה של העגבנייה. שותלים אותו מפקעות או מחתיכות עם ״עין״, ומתחת לאדמה מתפתחות פקעות חדשות. בישראל יש שתי עונות גידול עיקריות, בעיקר בנגב המערבי ובמישור החוף, ושומרים אותם בבתי קירור.
בטיחות: תפוח אדמה שהוריק באור מכיל סולנין, חומר מר שעלול לגרום לבחילה. לא אוכלים חלקים ירוקים ונבטים, ושומרים תפוחי אדמה במקום חשוך.