סמפל — דגימה של צליל
סמפל (בעברית ״דגימה״) הוא קטע צליל מוקלט שמשתמשים בו כחלק מיצירה חדשה. זה יכול להיות צליל של תוף בודד, אקורד של גיטרה, ציוץ של ציפור או משפט מדובר. מכשיר או תוכנה שמנגנים סמפלים נקראים ״סמפלר״: לוחצים על כפתור או קליד, והדגימה מתנגנת — גבוהה יותר, נמוכה יותר, מהר או לאט.
כבר בשנות ה־40 וה־50 של המאה ה־20 ניסו מלחינים ניסיוניים לבנות מוזיקה מהקלטות של צלילים יומיומיים, בעזרת סרטי הקלטה. עם השנים הטכנולוגיה נעשתה זולה ופשוטה, והיום כמעט כל תוכנת מוזיקה כוללת סמפלר וספרייה של צלילים.
לופ — וההתחלה של ההיפ־הופ
לופ הוא קטע שחוזר שוב ושוב בלי הפסקה. סיפור שמספרים רבים כ״רגע הלידה״ של ההיפ־הופ הוא מסיבה בברונקס שבניו יורק בשנת 1973: די־ג׳יי צעיר השמיע שני עותקים של אותו תקליט על שני פטיפונים, ועבר ביניהם כדי למתוח שוב ושוב את הקטע הקצר שבו מתנגנים רק תופים — ה״ברייק״. הרוקדים אהבו בדיוק את הקטע הזה, ופתאום הוא נמשך דקות.
מהרעיון הזה — לולאה של קצב — צמח סגנון שלם. היום יוצרים לופים בתוכנה בלחיצה: מסמנים תיבה אחת או שתיים, והתוכנה חוזרת עליהן בדיוק מושלם. לופים של תופים, של בס או של אקורדים הם אבני הבניין של מוזיקה אלקטרונית והיפ־הופ.
רימיקס ומאשאפ
רימיקס הוא גרסה חדשה של שיר קיים: לוקחים חלקים מההקלטה המקורית — למשל רק את השירה — ובונים סביבם ליווי חדש, בקצב אחר או בסגנון אחר. כך שיר שקט יכול להפוך לשיר ריקודים. כדי לעשות רימיקס רשמי, האמן או חברת התקליטים נותנים ליוצר את ה״סטמים״ — קבצים נפרדים של כל ערוץ: שירה, תופים, בס וכן הלאה.
מאשאפ הוא שילוב של שני שירים או יותר — למשל השירה של שיר אחד מעל הליווי של שיר אחר. כדי שזה יישמע טוב, השירים צריכים להתאים בטמפו ובסולם. מאשאפים ורימיקסים הם תרגיל יצירתי מצוין, אבל השירים המקוריים שייכים ליוצרים שלהם.
מתי צריך רשות?
כל הקלטה וכל שיר מוגנים בזכויות יוצרים. כדי להשתמש בסמפל מתוך שיר של מישהו אחר ביצירה שמתפרסמת, צריך לרוב לקבל רשות מבעלי הזכויות — גם על הקלטה קצרה מאוד. בעולם היו לא מעט מקרים שבהם יוצרים נאלצו לשלם, או להוריד שיר, כי השתמשו בדגימה בלי רשות. ״ניקוי סמפל״ — קבלת אישור רשמי — הוא חלק מעבודת ההפקה.
הדרך הבטוחה ליצור: להשתמש בצלילים שהקלטתם בעצמכם, בספריות צלילים שהרישיון שלהן מתיר שימוש, או ביצירות שנמצאות בנחלת הכלל. בבית ובכיתה, לתרגול שלא מתפרסם, אפשר להתנסות — אבל לפני שמעלים משהו לרשת, בודקים של מי כל צליל.