החיים בהרי תימן
יהודי תימן חיו בעיירות ובכפרים בהרים וגם בערים כמו צנעא. רבים היו צורפים, רוקמים, נפחים ובעלי מלאכה, ויהודים אחרים עסקו בחקלאות ובמסחר. בתי הספר המסורתיים שלהם, ״בית ספר של הילדים״, לימדו ילדים לקרוא את התורה.
היהודים שמרו בקפידה על ספרי התורה, וקראו אותם בהברה עברית עתיקה שמבדילה בין אותיות שבעברית המדוברת היום נשמעות אותו דבר. בגלל זה חוקרי לשון רבים מעריכים את המסורת התימנית.
מבצע על כנפי נשרים
אחרי קום המדינה נעשה קשה לחיות בתימן, ויהודים רבים רצו לעלות. בין יוני 1949 לספטמבר 1950 הוטסו מתימן, דרך עדן, כמעט 50 אלף יהודים לישראל במטוסים. המבצע נקרא ״על כנפי נשרים״, והוא מוכר גם בשם ״מבצע שטיח הקסם״.
הרבה מהעולים, שמעולם לא ראו מטוס, אמרו שהם מגשימים את הפסוק ״ואשא אתכם על כנפי נשרים״. אחרי הנחיתה בארץ הם שוכנו במחנות מעבר ומשם בעיירות ובמושבים בכל הארץ.
שירה, תכשיטים ואוכל
המוזיקה התימנית מפורסמת בניגוני התפילה ובשירי השבת של המשורר רבי שלום שבזי, שחי במאה ה־17. הכלי הידוע ביותר הוא התוף, והריקוד התימני נעשה בקצב ובתנועות כתפיים.
אוכל תימני מוכר בישראל כולו: ג׳חנון (בצק מתגלגל שמבשלים לאט בשבת), מלאווח (בצק מוקפץ), חילבה (תבלין חריף) ומרק עוף עם תבלינים. תכשיטי הכסף המסורתיים של נשות תימן, כמו שרשראות וצמידים, מוצגים גם במוזיאונים.
היום
הקהילה התימנית בישראל תרמה כוכבי מוזיקה, חוקרים, אמנים ושופטים. הברת הלשון שלהם משמשת לימוד לכל מי שרוצה לדעת איך נשמעה העברית בעבר.
במשפחות רבות נשמרים עדיין מנהגים כמו חינה לפני החתונה, אכילת ג׳חנון בשבת בבוקר, והלבשת בגדים מסורתיים בחגיגות. הקהילה מארגנת פסטיבלים של שירה וריקוד.
מורשת חיה
בתי ספר ומרכזי תרבות בישראל מלמדים היום ריקודים, שירים ותפילות בנוסח תימני. פסטיבלים וקונצרטים מביאים את המוזיקה התימנית לקהל רחב, והיא נשמעת גם בשילוב עם סגנונות מודרניים.
המילים התימניות נשארו גם בדיבור היומיומי: מלאווח, סחוג וחילבה הפכו לשמות מוכרים בכל מטבח. כשמזמינים סבתא תימנית לבשל, הילדים לומדים לא רק מתכון, אלא גם סיפור ושורשים.
אם יש לכם בבית צמיד כסף או פריט רקום מתימן, כדאי לשאול מי הכין אותו ומתי. חפצים כאלה הם מעין ספר היסטוריה שאפשר להחזיק ביד, וההורים והסבים יכולים לספר עליו בדיוק.