למה כל כך נראה שזה מתאים לי
כשקוראים תיאור כללי כמו ״לפעמים אתה בטוח בעצמך ולפעמים מפקפק״, כמעט כל אחד מרגיש שזה על אותו. התופעה הזאת נקראת אפקט בארנום, או אפקט פורר, והיא נחקרה כבר בשנות הארבעים של המאה העשרים.
במחקר מפורסם נתנו לסטודנטים תיאור אישיות שהוגדר ״אישי״, ובפועל קיבלו כולם את אותו טקסט. רובם דירגו אותו כמתאים מאוד. ההסבר: משפטים כלליים ועמומים מתאימים לכולם.
מה עוד גורם לנו להאמין
אנחנו נוטים לזכור את הפעמים שבהן ניבוי התגשם ולשכוח את הפעמים שבהן לא. פעם אחת שהטקסט ״פגע״ שווה יותר בזיכרון מעשר פעמים שהוא לא התאים. זה נקרא הטיית אישור.
וכשאנחנו יודעים מה המזל שלנו, אנחנו קוראים את הטקסט בעיניים שמחפשות התאמה. אם הכותרת אומרת ״אריה״, קל לראות מה מתאים לאריה.
ניסוי קטן בכיתה
אפשר לבדוק בעצמכם. הכינו עשרה טקסטים קצרים בלי מזל, מספרים מ־1 עד 10, וערבבו אותם. תנו לכל אחד בכיתה טקסט, ובקשו לדרג מ־1 עד 5 כמה הוא מתאים לו. אחר כך גלו שכולם קיבלו טקסט שנקבע באופן אקראי, והשוו דירוגים.
תופתעו: לרוב הדירוגים יהיו גבוהים. המסקנה: הכותרת, ״אריה״ או ״דלי״, ולא התוכן, יכולה לשכנע. בניסוי אמיתי כזה הופיעו תוצאות דומות, וכך מבינים איך בודקים טענות.
מה אומר המחקר
מחקרים שבדקו אם אנשים שנולדו באותו מזל דומים באופיים או בגורלם לא מצאו קשר משכנע. אסטרונומים מציינים גם שאין מנגנון פיזיקלי ידוע שבו כוכבים רחוקים משפיעים על אופי אדם. למשל, כוח המשיכה של בניין סמוך על התינוק ביום הלידה גדול מזה של כוכבי הלכת הרחוקים.
זה לא אומר שאסור ליהנות מקריאת הורוסקופ כמשחק. זה רק אומר לא לקבל החלטות חשובות לפיו: אנחנו לא בוחרים חבר, לא מעשה ולא מקצוע לפי כוכבים, אלא לפי מה שחשוב לנו ולפי מה שאנחנו יודעים.
שלוש שאלות לכל טענה
אפשר להשתמש בשלוש שאלות פשוטות מול כל טענה שפוגשים: מי אומר אותה? איך הוא יודע? ומה היה קורה אם הטענה לא הייתה נכונה, האם היינו שמים לב? השאלה האחרונה היא הכי חשובה, כי היא מזכירה שצריך דרך להפריך.
הורוסקופ עונה על השאלות האלה לא טוב: אי אפשר להפריך משפט עמום. אבל אותן שאלות עוזרות גם בפרסומות, בחדשות ובטענות שברשת, ולכן הן כישור לכל החיים.