אמפתיה שונה מרחמים. ברחמים מסתכלים על מישהו מבחוץ ומצטערים בשבילו; באמפתיה מנסים להבין אותו מבפנים, ולהגיד לו ״אני מבין מה אתה מרגיש״. לפעמים אמפתיה היא פשוט להקשיב עד הסוף בלי לתקן ובלי לשפוט, או לשבת ליד מישהו עצוב.
אמפתיה לא נולדת מוכנה — היא מתפתחת ואפשר לתרגל אותה, למשל בשאלה ״איך הייתי מרגיש במקומו?״, בקריאת סיפורים ובשיחה על הדמויות. אנשים עם אמפתיה מתקשרים טוב יותר עם אחרים ופוגעים פחות. המילה באה מיוונית: ״אן״ — בתוך, ו״פתוס״ — רגש. ״להרגיש בתוך״.

