בחרדה הגוף מגיב כאילו יש סכנה: הלב מאיץ, הנשימה מהירה, יש כאב בטן, ידיים מזיעות וקשה להירדם. זו אותה מערכת שעוזרת לנו לברוח מסכנה אמיתית, רק שהיא ״נדלקת״ גם כשאין צורך. קצת דאגה היא טבעית ואפילו עוזרת — למשל להתכונן למבחן.
נשימות איטיות, דיבור עם מבוגר קרוב, שגרה, תנועה, ועשייה של משהו מרגיע עוזרים לרבים. כשהחרדה גדולה, נמשכת זמן רב או מפריעה לישון, ללמוד או לפגוש חברים — חשוב לספר להורים, למורה או ליועצת, ולפנות לרופא או לאיש מקצוע. זה לא חולשה; זה כמו ללכת לרופא כשכואבת הרגל. השיעור הזה אינו ייעוץ — רק הסבר.

