בראיון, הצילום של המרואיין שמדבר נקרא לפעמים ״איי־רול״. אם רואים רק אותו לאורך כל הסרטון, זה משעמם. כשהוא מספר על הגינה, מראים את הגינה; כשהוא מספר על סבתו, מראים תמונות ישנות — זה הבי־רול.
לבי־רול יש גם תפקיד טכני: כשחותכים דיבור באמצע (למשל כדי להוציא היסוס), התמונה ״קופצת״. אם מניחים מעל החיתוך שוט בי־רול, הקול ממשיך ברצף והקפיצה נעלמת.
הכלל של צלמים: לצלם הרבה בי־רול, הרבה יותר ממה שנדמה שצריך. שוטים של 5–10 שניות כל אחד, יציבים, מכמה גדלים וזוויות — תקריבים של ידיים, שוטים רחבים של המקום ופרטים קטנים.