ג׳אמפ קאט הוא חיתוך בין שני רגעים מאותו שוט, או משני שוטים כמעט זהים, כך שהדמות או החפץ ״קופצים״ פתאום במקום. הוא בולט, ולכן משתמשים בו בכוונה.
בסרטונים שבהם אדם מדבר אל המצלמה, ג׳אמפ קאט הוא כלי יומיומי: מוציאים היסוסים, ״אממ״ ושתיקות, והדיבור נשמע מהיר וזורם. הצופים כבר רגילים לקפיצות הקטנות.
בסרטים, ג׳אמפ קאט יכול להראות שעבר זמן — למשל ילד שמחכה ליד הטלפון, וכל כמה שניות הוא ״קופץ״ לתנוחה אחרת על הספה. הוא יכול גם ליצור תחושה של עצבנות, בלבול או אנרגיה.
אם לא רוצים שהקפיצה תורגש, מכסים את החיתוך: מכניסים שוט אחר באמצע (למשל בי־רול של מה שהדובר מדבר עליו), או מחליפים בין שני גדלי שוט — בינוני ותקריב.