גיבור שמסתתר בגת
בתקופת השופטים, המדיינים פשטו על ארץ ישראל שנה אחר שנה. הם הגיעו עם גמלים רבים, השחיתו את היבול ולקחו את הצאן והבקר. בני ישראל היו כל כך מפוחדים, שהסתתרו במערות ובמקומות מסתור בהרים.
גדעון בן יואש, משבט מנשה, חבט חיטים בגת — מקום שמשמש בדרך כלל לדריכת ענבים — כדי להסתיר את התבואה מהמדיינים. שם נגלה אליו מלאך ה׳ ואמר לו: ״ה׳ עמך, גיבור החיל״.
גדעון לא הרגיש גיבור בכלל. הוא אמר שהמשפחה שלו היא הדלה ביותר בשבט מנשה, ושהוא הצעיר בבית אביו. אבל דווקא אותו בחר ה׳ להושיע את ישראל.
גיזת הצמר
עוד לפני המלחמה, גדעון הרס בלילה את מזבח הבעל שהיה בעיר שלו. אנשי העיר רצו לפגוע בו, אבל אביו הגן עליו. מאז נקרא גדעון גם ״ירובעל״.
גדעון לא היה בטוח בעצמו, והתנ״ך לא מסתיר את זה. דווקא בגלל זה הסיפור מעודד: גם מי שמפחד ומהסס יכול, בסוף, לעשות דברים גדולים.
גדעון ביקש סימן שה׳ באמת יושיע את ישראל בידו. הוא הניח גיזת צמר על הקרקע: בבוקר הראשון הטל היה רק על הצמר, והאדמה מסביב הייתה יבשה. בלילה השני ביקש את ההפך — והפעם הצמר היה יבש, והאדמה סביבו רטובה מטל.
מ־32 אלף ל־300
לגדעון התאספו שלושים ושניים אלף לוחמים. אבל ה׳ אמר לו שיש לו יותר מדי אנשים — אם ינצחו עם צבא גדול, העם יחשוב שניצח בכוח עצמו.
קודם הוכרז שמי שירא ופוחד יכול לחזור הביתה, ועשרים ושניים אלף חזרו. נשארו עשרת אלפים. אחר כך גדעון הוריד אותם לשתות מים ליד מעיין, והופרדו שתי קבוצות: רוב האנשים כרעו על ברכיהם ושתו, ושלוש מאות לקקו את המים מתוך היד. רק שלוש המאות האלה נשארו בצבא.
לפי הסיפור, הם חנו ליד ״עין חרוד״, ובעמק יזרעאל יש היום גן לאומי בשם מעיין חרוד.
שופרות, כדים ולפידים
לפני הקרב ירד גדעון בלילה עם נערו, פורה, אל קצה מחנה מדיין. שם שמע איש אחד מספר לחברו חלום: כיכר לחם שעורים מתגלגלת אל המחנה ומפילה אוהל. החבר פירש שזה סימן לחרבו של גדעון. כששמע גדעון את זה, הוא התחזק וחזר לאנשיו.
גדעון חילק את שלוש המאות לשלוש פלוגות של מאה. כל לוחם קיבל שופר וכד ריק, ובתוך הכד — לפיד בוער. כך האש הייתה מוסתרת.
באמצע הלילה הקיפו את מחנה מדיין. בבת אחת שברו את הכדים, הלפידים הבהיקו בחושך, תקעו בשופרות וצעקו: ״חרב לה׳ ולגדעון!״. המדיינים, שהתעוררו בבהלה מהאורות ומהרעש, חשבו שצבא עצום תוקף אותם. הם התבלבלו, נלחמו זה בזה וברחו.
אחרי הניצחון ביקשו בני ישראל שגדעון ימלוך עליהם. אבל הוא סירב ואמר שלא הוא ימשול בהם ולא בנו — ה׳ ימשול בהם.