נזיר מבטן אמו
אשתו של מנוח, משבט דן, לא יכלה ללדת. לפי הסיפור, מלאך הופיע לפניה ובישר לה שתלד בן. הוא הורה לה שהבן יהיה ״נזיר אלוהים״ מהיום שנולד: אסור לו לשתות יין, ואסור שתעלה תער על ראשו — כלומר אסור לגלח את שערו.
המלאך אמר שהבן יתחיל להושיע את ישראל מיד הפלשתים, ששלטו אז בבני ישראל. הבן נולד, וקראו לו שמשון.
האריה והחידה
פעם, כששמשון הלך בדרך, אריה צעיר שאג לקראתו. שמשון קרע את האריה בידיו, בלי שום כלי. אחרי זמן עבר שוב באותו מקום, וראה שבגוויית האריה התיישבה נחיל דבורים עם דבש. הוא לקח מהדבש ואכל.
בחתונה שלו עם אישה פלשתית, שמשון שאל את האורחים הפלשתים חידה: ״מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק״. הפלשתים לא הצליחו לפתור, ולחצו על אשתו לגלות להם את התשובה. כשענו נכון, שמשון הבין שרימו אותו.
שועלים, לחי חמור ושערי עזה
מאז החל מאבק ארוך בין שמשון לפלשתים. פעם הוא תפס שלוש מאות שועלים, קשר לפידים בין זנבותיהם ושלח אותם לשדות התבואה של הפלשתים — והשדות נשרפו. בפעם אחרת, כשהפלשתים ניסו לתפוס אותו, הוא מצא לחי של חמור — עצם הלסת — והכה בה אלף איש.
כשהיה בעיר עזה והפלשתים חיכו לו בשער, הוא קם בחצות, עקר את דלתות שער העיר עם המזוזות, ונשא אותן על כתפיו לראש ההר. שמשון שפט את ישראל עשרים שנה.
דלילה וסוד הכוח
שמשון אהב אישה בשם דלילה. סרני הפלשתים — השליטים שלהם — הבטיחו לה כסף רב אם תגלה במה כוחו. שלוש פעמים שמשון שיקר לה, ושלוש פעמים התברר שהיא ניסתה לכבול אותו. בסוף, אחרי שהציקה לו יום אחרי יום, הוא גילה לה: אם יגלחו את שערו — יסור ממנו כוחו.
דלילה גרמה לו להירדם וקראה לאיש שגילח את שבע מחלפות ראשו. כוחו עזב אותו, והפלשתים תפסו אותו, עיוורו אותו והביאו אותו לעזה, שם הכריחו אותו לטחון בבית הסוהר. אבל השיער התחיל לצמוח שוב.
הפלשתים עשו חגיגה גדולה במקדש של האל שלהם, דגון, והביאו את שמשון כדי לצחוק עליו. שמשון ביקש מנער להניח את ידיו על העמודים שמחזיקים את הבית, התפלל לאלוהים שייתן לו כוח עוד פעם אחת, אמר ״תמות נפשי עם פלשתים״ — ודחף. הבית קרס, ושמשון נפטר יחד עם הפלשתים שהיו שם.
מה הסיפור מלמד ומילים ממנו
שמשון היה חזק מאוד בגוף, אבל הסיפור מראה שכוח לבד לא מספיק — צריך גם שיקול דעת ולדעת במי לבטוח. רבים לומדים ממנו על הצורך לשמור סודות חשובים ועל כך שגם גיבור יכול לטעות.
ביטויים: ״שמשון הגיבור״ — כינוי לאדם חזק מאוד. ״מעז יצא מתוק״ — מתוך משהו קשה יצא דבר טוב. ״תמות נפשי עם פלשתים״ — מוכן להיפגע בעצמו ובלבד שגם היריב ייפגע.