לפי ספר במדבר, כל אדם — איש או אישה — יכול לקבל על עצמו נזירות לתקופה מסוימת. בזמן הזה הוא שומר על שלושת הכללים, ובסוף התקופה הוא מביא קורבן ומגלח את שערו. המילה ״נזיר״ קשורה לשורש נ־ז־ר, שפירושו להתרחק או להבדיל.
שמשון היה נזיר מיוחד: לפי ספר שופטים, עוד לפני שנולד נאמר לאמו שהוא יהיה נזיר כל ימי חייו. כוחו העצום היה קשור לשערו שלא גולח. כשדלילה גילתה את הסוד וגילחה את שערו, כוחו סר ממנו. יש במסורת מי שרואים גם בשמואל נזיר, בגלל הנדר של אמו חנה.
טעות נפוצה היא לבלבל בין נזיר בתנ״ך לבין נזיר שחי במנזר בדתות אחרות. הנזיר בתנ״ך לא חי בהכרח לבד או רחוק מאנשים — הוא פשוט שומר על כללים מיוחדים, ולרוב רק לתקופה מוגבלת.