לפי הסיפור, משה עלה להר סיני ונשאר שם ארבעים יום. העם חשב שמשה כבר לא יחזור, ופנה לאהרן בבקשה לעשות להם אלוהים שילכו לפניהם. אהרן אסף מהם תכשיטי זהב, ונעשה מהם עגל. העם חגג סביב העגל — וזה נחשב לחטא חמור, כי רק זמן קצר קודם לכן שמעו בהר סיני שאין לעבוד פסלים.
כשמשה ירד מההר עם הלוחות, ראה את העגל ואת המחולות, ושבר את הלוחות. אחר כך שרף את העגל, ואחר כך התפלל וביקש מאלוהים לסלוח לעם. לפי התנ״ך, משה עלה שוב להר וקיבל לוחות שניים. לפי המסורת, הלוחות נשברו בי״ז בתמוז, ולכן זה יום צום.
הסיפור מלמד כמה קשה לחכות בסבלנות, וכמה מהר אפשר לשכוח הבטחה. הביטוי ״לסגוד לעגל הזהב״ משמש היום לתיאור מי שמעריץ כסף ועושר יותר מכל דבר אחר.