לפי התנ״ך, בני ישראל תרמו זהב, כסף, נחושת, בדים ועצים, והאומן בצלאל בן אורי הוביל את הבנייה. בחצר המשכן עמד מזבח, ובתוך המשכן היו המנורה, השולחן עם לחם הפנים ומזבח הקטורת. בחדר הפנימי ביותר, שנקרא ״קודש הקודשים״, עמד ארון הברית ובו לוחות הברית.
כשהמחנה נסע, הלויים פירקו את המשכן ונשאו את חלקיו, וכשחנו — הקימו אותו במרכז המחנה, והשבטים חנו סביבו. אחרי הכניסה לארץ עמד המשכן במשך שנים רבות בשילה. בימי שלמה נבנה בית המקדש בירושלים, והוא היה למעשה ״משכן של קבע״.
המילה ״משכן״ באה מהשורש ש־כ־ן, כמו ״שכן״ ו״לשכון״ — לגור. טעות נפוצה היא לחשוב שהמשכן היה בניין אבן גדול; בעצם הוא היה עשוי קרשים, יריעות בד ועורות, כדי שיהיה אפשר לשאת אותו במסע.