מי היו השופטים
כשאנחנו שומעים ״שופט״ אנחנו חושבים על בית משפט. אבל בספר שופטים, רוב השופטים היו בעיקר מנהיגים ולוחמים שהצילו את העם בזמן סכנה. אחרי הניצחון הם המשיכו להנהיג, ובתקופתם היה בדרך כלל שקט בארץ.
ספר שופטים הוא הספר השני בנביאים ראשונים, אחרי יהושע. בתקופה הזו לא היה מנהיג אחד לכל העם, וכל שבט דאג בעיקר לעצמו. לפעמים כמה שבטים התאחדו מול אויב משותף, ולפעמים הם אפילו רבו זה עם זה.
בספר מופיעים שופטים רבים. על חלקם נכתבו פרקים שלמים, ועל אחרים רק משפט או שניים.
המעגל שחוזר על עצמו
מי שקורא את הספר שם לב לדפוס קבוע: העם עוזב את דרכו ועובד אלילים, אויב בא ומציק לו, העם זועק לעזרה, קם שופט ומציל אותו, ואז יש שקט שנים רבות. אחרי מות השופט — הכול מתחיל מחדש.
הדפוס הזה הוא מעין מסר של הספר: כשהעם מאוחד ונאמן לדרכו, הוא חזק, וכשהוא מתפזר וזונח אותה — הוא נחלש.
שופטים מפורסמים
אחת הדמויות הידועות היא דבורה הנביאה, שישבה תחת עץ תומר ושפטה את העם. היא קראה לברק בן אבינועם לצאת למלחמה נגד סיסרא, שר צבא כנעני. אחרי הניצחון שרה דבורה שירת ניצחון, ״שירת דבורה״, אחת השירות העתיקות בתנ״ך. גם אישה בשם יעל ממלאת תפקיד חשוב בסיפור.
גדעון היה איש צנוע שלא האמין שהוא מסוגל להנהיג. לפי הסיפור הוא יצא נגד המדיינים עם שלוש מאות לוחמים בלבד, עם שופרות וכדים שבתוכם לפידים, והבהיל את מחנה האויב בלילה.
כשהעם הציע לגדעון למלוך, הוא סירב ואמר שלא הוא ולא בנו ימשלו בהם. גם אהוד בן גרא, איש שמאלי משבט בנימין, מופיע בספר — הוא הציל את העם ממלך מואב בתחבולה נועזת.
יפתח הגלעדי היה אדם שאחיו גירשו אותו, ובכל זאת חזר להציל אותם. והשופט המפורסם ביותר אצל ילדים הוא שמשון, הגיבור בעל הכוח העצום ששערו לא נגזז, שנלחם בפלשתים.
סוף הספר
הפרקים האחרונים של ספר שופטים קשים לקריאה. הם מתארים מעשים רעים ומלחמה בין השבטים עצמם. הספר חוזר על המשפט ״בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה״ — כלומר, כל אחד עשה מה שנראה לו, בלי סדר ובלי מנהיגות משותפת.
הספר אינו מסתיר את החולשות של השופטים. גדעון, למשל, עשה בסוף ימיו אפוד שהפך למכשול, ושמשון נכשל כי בטח באנשים הלא נכונים. המסר הוא שגם מנהיגים גדולים הם בני אדם, ושעם צריך יותר ממנהיג אחד בכל פעם — הוא צריך דרך משותפת.
המשפט הזה מכין את הקורא לספר הבא, שמואל, שבו העם מבקש מלך. ספר רות, שנמצא בכתובים, מתרחש גם הוא, לפי הפסוק הראשון שלו, ״בימי שפוט השופטים״.