מי הוא קהלת
המגילה נפתחת במילים ״דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים״. לפי המסורת, קהלת הוא שלמה המלך, שהיה עשיר וחכם מאוד. השם ״קהלת״ כנראה קשור למילה ״קהל״ — מי שמכנס אנשים ומדבר אליהם.
במגילה יש 12 פרקים. היא שונה מאוד ממשלי: משלי נותן עצות ברורות, וקהלת שואל שאלות, מטיל ספק ולפעמים נשמע עצוב. זה ספר של מחשבות גדולות, שכדאי לקרוא לאט.
לפי התלמוד, חכמים התלבטו אם לגנוז את קהלת, כי מצאו בו דברים שנראו להם סותרים זה את זה. בסוף השאירו אותו, בין השאר משום שתחילתו וסופו עוסקים בדברי תורה.
הבל הבלים
המשפט הידוע ביותר במגילה הוא ״הבל הבלים, הכול הבל״. ״הבל״ פירושו אדים או נשיפה — משהו שנעלם מהר. קהלת מתכוון שהרבה דברים שאנשים רודפים אחריהם, כמו עושר וכבוד, חולפים מהר כמו אדים.
קהלת מספר שניסה הכול: בנה בתים, נטע כרמים, אסף כסף וזהב ולמד חוכמה רבה. ובכל זאת הרגיש שזה לא מספק אותו. הוא שם לב גם שהעולם חוזר על עצמו: השמש זורחת ושוקעת, הרוח סובבת, הנחלים זורמים לים — ״ואין כל חדש תחת השמש״. הביטוי הזה הפך לביטוי יומיומי בעברית.
קהלת שם לב גם לדברים שנראים לו לא הוגנים: לפעמים המהיר לא מנצח במרוץ והגיבור לא מנצח במלחמה, ולפעמים הצדיק סובל והרשע מצליח. הוא לא מסתיר את השאלות האלה, וזה מה שמייחד את הספר.
לכל זמן
אחד הקטעים היפים במגילה מתחיל במילים ״לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים״. אחריו באה רשימה של זוגות הפכים: עת ללדת ועת למות, עת לבכות ועת לצחוק, עת לשתוק ועת לדבר, עת מלחמה ועת שלום.
הרעיון הוא שבחיים יש תקופות שונות, ולכל דבר יש את הזמן המתאים לו. הקטע הזה מוכר מאוד, ושימש השראה לשירים רבים בעברית ובשפות אחרות.
יש שמבינים את הקטע כנחמה: גם תקופה קשה לא תימשך לנצח, ואחרי ״עת לבכות״ תבוא גם ״עת לצחוק״. ויש שמבינים אותו כקריאה לחכמה: לדעת מה מתאים לכל רגע.
אז מה כן חשוב
למרות השאלות הקשות, קהלת לא מוותר על החיים. הוא אומר שכדאי לשמוח בדברים הפשוטים: לאכול לחם בשמחה, ליהנות עם האנשים שאוהבים ולשמוח בעבודה. הוא גם אומר ש״טובים השניים מן האחד״ — חברים עוזרים זה לזה, ואם אחד נופל, השני מקים אותו.
הוא גם פונה לצעירים ואומר להם לשמוח בנעוריהם, ולזכור את בוראם כל עוד הם צעירים.
המגילה מסתיימת בסיכום: ״סוף דבר הכול נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור״. בחג הסוכות, ״זמן שמחתנו״, קוראים את קהלת. יש שמסבירים שבזמן של שמחה ושל אסיף, כשהאסמים מלאים, טוב להיזכר שהדברים החומריים חולפים, כמו הסוכה הזמנית שבה יושבים.