נאום הפרידה של משה
הספר נפתח במילים ״אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל״. משה יודע שהוא לא ייכנס לארץ, ולכן הוא מכנס את העם בערבות מואב, ממול יריחו, ומדבר אליו בפעם האחרונה. בספר יש 34 פרקים.
בנאומים משה מזכיר לדור החדש את כל מה שעבר על העם: יציאת מצרים, מתן תורה, עגל הזהב, המרגלים והמסע במדבר. הדור הזה גדל במדבר, ומשה רוצה שיזכור את הסיפור ויבין אותו לפני שיתחיל חיים חדשים בארץ.
הספר מכונה ״דברים״ גם משום שהוא כמעט כולו דיבור: משה מדבר בגוף ראשון, נזכר בחוויות שלו ומשתף את העם ברגשותיו, ולפעמים גם בכאב על כך שלא ייכנס לארץ.
משנה תורה
לספר דברים יש שם נוסף: ״משנה תורה״, כלומר חזרה על התורה. משה חוזר בו על מצוות רבות, ובהן עשרת הדיברות, שמופיעים כאן בפעם השנייה.
יש בספר גם מצוות חדשות על החיים בארץ: מינוי שופטים, דיני מלך, מעשר ועזרה לעניים, ליתום, לאלמנה ולגר. אחד המשפטים המוכרים מהספר הוא ״צדק צדק תרדוף״ — קריאה לשופטים ולכל העם לחתור לצדק.
הספר מזכיר שוב ושוב לבני ישראל שהיו עבדים במצרים, ולכן עליהם לנהוג בצדק בגר, ביתום ובאלמנה. יש בו מצוות כמו להשאיר בשדה עומר ששכחו לאסוף, למען העניים, ולהחזיר אבדה לבעליה.
שמע ישראל
בספר דברים מופיע הפסוק ״שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד״, שהוא אחד המשפטים החשובים ביותר ביהדות. מיד אחריו באה הפרשה שמתחילה ב״ואהבת את ה׳ אלוהיך״, ובה מצוות כמו ללמד את הילדים ולכתוב את הדברים על מזוזות הבית.
מהפרשה הזו באות שתי מצוות שרבים מכירים: המזוזה שעל פתח הבית, שבתוכה קלף עם פרשת ״שמע״, והתפילין. יהודים רבים אומרים את ״שמע ישראל״ בתפילת הבוקר, בתפילת הערב ולפני השינה.
ברכה וקללה, ושירת האזינו
משה מציג לעם בחירה: אם ישמרו את המצוות — יבוא עליהם טוב, ואם לא — יבואו צרות. הוא אומר להם לבחור בחיים. זה רעיון חשוב בספר: לבני האדם יש בחירה, והבחירה שלהם משנה את העתיד.
לקראת הסוף משה אומר שירה ארוכה, ״שירת האזינו״, ומברך כל שבט ושבט בברכה משלו, בפרשה שנקראת ״וזאת הברכה״.
מות משה ושמחת תורה
בפרק האחרון משה עולה להר נבו, ורואה משם את כל ארץ ישראל מרחוק. שם הוא נפטר, ואיש לא יודע את מקום קבורתו. התורה מסכמת שלא קם עוד נביא בישראל כמו משה.
לפי הספר, משה היה בן מאה ועשרים כשנפטר, ועיניו לא כהו וכוחו לא נחלש. מכאן באה הברכה ״עד מאה ועשרים״, שאומרים בימי הולדת.
בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה של דברים, ומיד ממשיכים לפרק הראשון של בראשית. הסיום וההתחלה צמודים זה לזה, כאילו אומרים: הלימוד אף פעם לא נגמר. אחרי מות משה ממשיך הסיפור בספר יהושע.