תינוק בתיבה
אחרי מות יוסף, קם במצרים מלך חדש. בני ישראל נעשו רבים, והוא פחד מהם. הוא שעבד אותם בעבודה קשה של בניית ערים, ובסוף גזר שכל בן שנולד לעברים יושלך ליאור — נהר הנילוס.
כשמשה נולד, אמו הסתירה אותו שלושה חודשים. כשכבר לא יכלה, היא שמה אותו בתיבה קטנה, מצופה כך שלא ייכנסו מים, והניחה אותה בין קני הסוף על שפת היאור. אחותו עמדה מרחוק לראות מה יקרה. במקום אחר בתנ״ך כתוב שהוריו היו עמרם ויוכבד, ושאחותו היא מרים.
בן בארמון של פרעה
בת פרעה ירדה לרחוץ ביאור, ראתה את התיבה ושלחה להביא אותה. כשפתחה ומצאה תינוק בוכה, ריחמה עליו. האחות ניגשה והציעה להביא מינקת עברייה — והביאה את אמו של התינוק. כך משה גדל בהתחלה אצל אמו.
אחר כך הוא עבר לגדול בארמון כבנה של בת פרעה, והיא קראה לו משה, כי ״מן המים משיתיהו״ — מן המים שלתי אותו. כך גדל הילד העברי דווקא בבית של המלך שגזר את הגזירה.
הבריחה למדין
כשמשה גדל, הוא יצא לראות את אחיו העברים וראה את העבודה הקשה שלהם. הוא ראה איש מצרי מכה עברי, הרג את המצרי והטמין אותו בחול. כשהדבר התגלה, פרעה רצה להרוג אותו, ומשה ברח לארץ מדין.
במדין הוא ישב ליד באר וראה רועים מגרשים את בנות הכוהן המקומי. משה קם, הגן עליהן והשקה את הצאן שלהן. אביהן, יתרו, הזמין אותו לביתו, ומשה התחתן עם בתו ציפורה ונעשה רועה צאן.
הסנה הבוער
יום אחד, כשרעה את הצאן ליד הר חורב, משה ראה דבר מוזר: סנה — שיח קוצני — בוער באש, אבל לא נשרף. הוא סר מהדרך לראות, ואז אלוהים קרא לו מתוך הסנה, ואמר לו להוריד את נעליו כי המקום קדוש.
אלוהים אמר למשה שראה את סבל בני ישראל, ושהוא שולח אותו לפרעה כדי להוציא אותם ממצרים. משה היסס מאוד ואמר שהוא ״כבד פה״ — קשה לו לדבר. אלוהים אמר שאהרן, אחיו, ידבר בשבילו, ונתן לו אותות, כמו מטה שהופך לנחש. משה חזר למצרים, ואמר לפרעה בשם אלוהים: ״שלח את עמי״.
מה לומדים ממשה
משה נחשב לגדול הנביאים ולמנהיג הגדול של עם ישראל. הוא הוביל את העם ממצרים ובמדבר במשך ארבעים שנה. לפי סוף ספר דברים, הוא ראה את ארץ ישראל מהר נבו אבל לא נכנס אליה.
כבר בסיפורי הילדות והנעורים שלו רואים תכונה אחת שחוזרת: משה לא עומד מהצד כשמישהו נפגע — לא כשעברי מוכה, ולא כשבנות יתרו מגורשות מהבאר. התורה מתארת אותו גם כעניו מאוד. רבים לומדים ממנו שמנהיג טוב לא חייב להיות נואם מבריק — הוא צריך אכפתיות ויושר.