מגרש, רשת ומחבט
טניס משחקים על מגרש באורך 23.77 מטרים, עם רשת באמצע. אפשר לשחק יחידים — אחד מול אחד — או זוגות, ואז המגרש קצת רחב יותר. המטרה: להעביר את הכדור מעל הרשת כך שינחת בתוך המגרש של היריב, והיריב לא יצליח להחזיר אותו לפני שהוא קופץ פעמיים.
הטניס המודרני התפתח באנגליה בשנות ה־70 של המאה ה־19, ממשחק עתיק יותר ששיחקו באולמות. ב־1877 נערך הטורניר הראשון בווימבלדון, ליד לונדון. מגרשים יכולים להיות מדשא, מחימר אדום או ממשטח קשה, והכדור מתנהג אחרת בכל אחד מהם.
15, 30, 40 — איך סופרים
משחק טניס מחולק למשחקונים. במשחקון, הנקודה הראשונה נקראת 15, השנייה 30, השלישית 40, ומי שזוכה בנקודה הרביעית — זוכה במשחקון. אפס נקרא ״לאב״. אף אחד לא יודע בוודאות מאיפה באה השיטה; יש השערה שהיא קשורה לשעון עם רבעי שעה.
אם שני השחקנים הגיעו ל־40, זה ״שוויון״ (דיוס). מעכשיו צריך לנצח שתי נקודות ברצף: הנקודה הראשונה נותנת ״יתרון״, ואם אותו שחקן מנצח גם בבאה — הוא זוכה במשחקון. אם היריב מנצח — חוזרים לשוויון.
מערכות ושובר שוויון
מי שזוכה בשישה משחקונים, עם הפרש של שניים לפחות, זוכה במערכה (סט). אם המצב הגיע ל־6:6, משחקים ״שובר שוויון״ — משחקון מיוחד שבו סופרים 1, 2, 3, ומי שמגיע ראשון ל־7 נקודות, בהפרש של שתיים, זוכה במערכה 7:6.
משחק שלם הוא בדרך כלל ״הטוב משלוש מערכות״ — מי שזוכה בשתי מערכות מנצח. בטורנירי הגברים הגדולים משחקים לפעמים ״הטוב מחמש״, ומשחק כזה יכול להימשך ארבע או חמש שעות.
הגשה, אייס וטניס ישראלי
כל נקודה מתחילה בהגשה: השחקן זורק את הכדור למעלה ומכה בו אל משבצת ההגשה באלכסון. יש לו שני ניסיונות; אם שניהם נכשלו — ״כפולה״, והנקודה ליריב. הגשה שהיריב לא נוגע בה בכלל נקראת ״אייס״. השחקנים מתחלפים בהגשה בכל משחקון.
ארבעת הטורנירים הגדולים נקראים ״גראנד סלאם״: אליפות אוסטרליה, אליפות צרפת, ווימבלדון ואליפות ארצות הברית. ב־2008 זכו הישראלים אנדי רם ויוני ארליך באליפות אוסטרליה בזוגות, ושחר פאר הגיעה ב־2011 למקום ה־11 בדירוג העולמי — הדירוג הגבוה ביותר של טניסאי ישראלי.