הלוח והכלים
משחקים על לוח של 64 משבצות, 8 על 8, בהירות וכהות לסירוגין. משבצת בהירה תמיד בפינה הימנית הקרובה לכל שחקן. לכל שחקן 16 כלים: מלך, מלכה, שני צריחים, שני רצים, שני פרשים ושמונה רגלים. הלבן תמיד פותח, ואחר כך מתחלפים — מסע אחד בכל תור.
השחמט התפתח כנראה מהמשחק ההודי ״צ׳טורנגה״, לפני יותר מ־1,400 שנים, עבר לפרס ולעולם הערבי, והגיע לאירופה. שם, לפני כ־500 שנים, קיבלו המלכה והרץ את הכוח שיש להם היום.
איך כל כלי זז
המלך זז משבצת אחת לכל כיוון. הצריח זז בקו ישר — קדימה, אחורה או הצידה — כמה משבצות שרוצים. הרץ זז באלכסון, ולכן נשאר תמיד על משבצות באותו צבע. המלכה, הכלי החזק ביותר, זזה כמו צריח וכמו רץ יחד. הפרש קופץ בצורת האות ר — שתי משבצות לכיוון אחד ואחת הצידה — והוא הכלי היחיד שמדלג מעל כלים אחרים.
הרגלי זז קדימה משבצת אחת, ובמסע הראשון שלו מותר לו שתיים. הוא מכה (״אוכל״) באלכסון, משבצת אחת קדימה. כשרגלי מגיע לשורה האחרונה, הוא הופך — בדרך כלל למלכה. זה נקרא ״הכתרה״.
שח, מט ופט
כשהמלך מותקף, אומרים ״שח״, וחייבים להציל אותו מייד: להזיז אותו, לחסום את ההתקפה או להכות את הכלי התוקף. אם אין שום דרך להציל אותו — זה ״מט״, והמשחק נגמר. מט הוא המטרה של המשחק; לא מכים את המלך אף פעם.
אם לשחקן שתורו לשחק אין שום מסע חוקי, אבל המלך שלו לא בשח — זה ״פט״, והמשחק נגמר בתיקו. תיקו יכול לקרות גם כששני הצדדים מסכימים, כשאותו מצב חוזר שלוש פעמים, או כשלא נשארו מספיק כלים כדי לעשות מט.
הצרחה, שעון ותחרויות
יש מסע מיוחד: ״הצרחה״. המלך זז שתי משבצות לכיוון אחד הצריחים, והצריח מדלג אל הצד השני שלו. מותר להצריח רק אם המלך והצריח עוד לא זזו, אין כלים ביניהם, והמלך לא בשח ולא עובר דרך משבצת מותקפת. מסע מיוחד נוסף הוא ״הכאה דרך הילוכו״ של רגלי.
בתחרויות משחקים עם שעון כפול: כל שחקן לוחץ על השעון אחרי המסע שלו, ומי שנגמר לו הזמן — מפסיד. השחמטאי הישראלי בוריס גלפנד שיחק ב־2012 על אליפות העולם, וההכרעה נפלה רק בשחמט מהיר. השחמט אינו ענף אולימפי, אבל יש לו ״אולימפיאדת שחמט״ משלו, שבה משתתפות נבחרות מכל העולם.