לידה בתוך ערפילית
כוכבים נולדים בתוך ענקי ענן של גז (בעיקר מימן) ואבק, שנקראים ערפיליות. במקומות הצפופים בענן, כוח המשיכה מושך את החומר פנימה. הגוש מתכווץ, נדחס ומתחמם יותר ויותר. כשהמרכז שלו מגיע למיליוני מעלות, מתחיל בו היתוך גרעיני — ונולד כוכב.
ערפילית מפורסמת שאפשר לראות אפילו במשקפת היא ערפילית אוריון, מתחת ל״חגורה״ של קבוצת הכוכבים אוריון. בתוכה נולדים כוכבים ממש בימינו. הטלסקופים האבל וג׳יימס ווב צילמו ערפיליות כאלה בתמונות מרהיבות, שבהן רואים כוכבים צעירים מציצים מתוך האבק.
חיים ארוכים: צבע, חום וגודל
רוב חייו הכוכב ״שורף״ מימן בליבה והופך אותו להליום, בדיוק כמו השמש היום. כמה זמן זה נמשך? זה תלוי במסה שלו. באופן מפתיע, כוכבים כבדים חיים פחות: הם שורפים את הדלק שלהם מהר מאוד, ותוך מיליוני שנים בלבד הוא נגמר. כוכבים קטנים וחלשים יכולים להאיר מאות מיליארדי שנים ויותר.
הצבע של כוכב מגלה את החום שלו. כוכבים כחולים־לבנים הם הלוהטים ביותר, כוכבים צהובים כמו השמש בינוניים, וכוכבים אדומים הם הקרים יחסית. זה הפוך ממה שרגילים בברז — שם הכחול מסמן מים קרים. בלילה בהיר אפשר לראות את ההבדל: הכוכב ריגל באוריון כחלחל, ובטלגז, באותה קבוצה, כתום־אדמדם.
הסוף של כוכב כמו השמש
כשהמימן בליבה של כוכב בינוני כמו השמש נגמר, הכוכב מתנפח מאוד והופך לענק אדום. בעוד כחמישה מיליארד שנים השמש צפויה להתנפח כך, ולבלוע את חמה ונוגה ואולי גם את כדור הארץ.
אחר כך השכבות החיצוניות של הענק האדום נודפות לחלל ויוצרות ענן זוהר יפה, שנקרא ״ערפילית פלנטרית״ (למרות השם, אין לו קשר לכוכבי לכת). מה שנשאר במרכז הוא ננס לבן — ליבה קטנה, צפופה מאוד ולוהטת, בערך בגודל של כדור הארץ, שמתקררת לאט במשך מיליארדי שנים.
הסוף של כוכב ענק: סופרנובה
כוכב כבד בהרבה מהשמש מסיים את חייו בדרמה. כשהדלק שלו נגמר, הליבה קורסת בבת אחת, והכוכב מתפוצץ בפיצוץ שנקרא סופרנובה. לכמה שבועות הוא יכול לזהור חזק כמו גלקסיה שלמה. מה שנשאר מהליבה הוא כוכב נייטרונים — כדור בגודל של עיר שכפית אחת מהחומר שלו שוקלת מיליוני טונות — או, אם הכוכב היה כבד במיוחד, חור שחור.
לסופרנובות יש תפקיד חשוב בשבילנו. בתוך כוכבים ובפיצוצים שלהם נוצרו יסודות כמו פחמן, חמצן, ברזל וזהב, שהתפזרו בחלל ונכנסו לענני הגז שמהם נולדו כוכבים חדשים, כוכבי לכת — וגם אנחנו. לכן אומרים שכולנו עשויים ״אבק כוכבים״.