השמש היא כוכב
בלילה אנחנו רואים אלפי נקודות אור קטנות בשמיים. רובן הן כוכבים, בדיוק כמו השמש — רק רחוקים הרבה יותר, ולכן הם נראים קטנים וחלשים. השמש נראית לנו גדולה ומסנוורת רק כי היא קרובה: כ־150 מיליון קילומטרים מאיתנו, בזמן שהכוכב הבא רחוק פי כ־270 אלף.
בין הכוכבים ביקום השמש היא כוכב בינוני למדי. יש כוכבים קטנים וחלשים ממנה, ויש ענקים שגדולים ממנה פי מאות. אבל בשבילנו היא הכי חשובה: כל כוכבי הלכת, הירחים, האסטרואידים והשביטים במערכת השמש מקיפים אותה, וכוח המשיכה שלה מחזיק את כולם.
ענקית ולוהטת
הקוטר של השמש הוא כ־1.4 מיליון קילומטרים — פי 109 בערך מהקוטר של כדור הארץ. אילו השמש הייתה כדור חלול, היו נכנסים לתוכה יותר ממיליון כדורי ארץ. השמש לבדה מכילה כמעט את כל החומר של מערכת השמש: כ־99.8 אחוזים ממנו. כל כוכבי הלכת יחד הם רק ״שאריות״ קטנות.
פני השמש חמים כ־5,500 מעלות צלזיוס, והליבה שלה חמה הרבה יותר — כ־15 מיליון מעלות. השמש לא ״בוערת״ כמו מדורה. בליבה שלה מתרחש היתוך גרעיני: חלקיקים זעירים של מימן נדחסים בכוח עצום ומתחברים להליום, ובתהליך משתחררת כמות אדירה של אנרגיה. האנרגיה הזאת יוצאת החוצה כאור וכחום.
כתמים, סערות וליקוי חמה
אסטרונומים שמצלמים את השמש בעזרת מכשירים מיוחדים רואים עליה כתמים כהים, שנקראים כתמי שמש. הם אזורים קצת פחות חמים מסביבתם, ולכן הם נראים כהים. מדי פעם השמש ״מתפרצת״ ופולטת זרם של חלקיקים לחלל. כשהחלקיקים מגיעים לכדור הארץ, הם יכולים ליצור זוהר צפוני — וילונות של אור צבעוני בשמיים, בעיקר ליד הקטבים.
לפעמים הירח עובר בדיוק בין כדור הארץ לשמש ומסתיר אותה. זה ליקוי חמה. זה קורה כי השמש גדולה מהירח פי כ־400, אבל גם רחוקה ממנו פי כ־400 — ולכן בשמיים שניהם נראים כמעט באותו גודל. צירוף מקרים מופלא!
בטיחות: לעולם לא מסתכלים לשמש
אסור להסתכל ישירות לשמש — גם לא לרגע, גם לא בזמן ליקוי, ובמיוחד לא דרך משקפת, טלסקופ או מצלמה. האור החזק יכול לפגוע בעין לתמיד, ולפעמים בלי שמרגישים כאב. משקפי שמש רגילים לא מגינים מספיק.
איך בכל זאת חוקרים את השמש? עם מבוגר, אפשר לבנות ״מצלמת חור״: מנקבים חור קטן בקרטון ונותנים לאור השמש לעבור דרכו אל דף לבן בצל. על הדף תופיע תמונה קטנה של השמש, ובזמן ליקוי רואים אותה ״נגסת״. כך מסתכלים על הדף — ולא על השמש.