הפס החלבי בשמיים
בלילה חשוך מאוד, הרחק מאורות העיר — למשל במכתש רמון — אפשר לראות פס חלבי ועמום שחוצה את השמיים. בעבר לא ידעו מה הוא. גלילאו הסתכל עליו בטלסקופ הפשוט שלו לפני יותר מ־400 שנה, וגילה שהוא בנוי מאינספור כוכבים חלשים וצפופים.
הפס הזה הוא הגלקסיה שלנו, כשמסתכלים עליה מבפנים. הגלקסיה בנויה כמו דיסקה שטוחה, ואנחנו נמצאים בתוכה. כשמסתכלים לאורך הדיסקה רואים המון כוכבים בשורה אחת — הפס. כשמסתכלים למעלה או למטה מהדיסקה, רואים פחות כוכבים. מכאן השם: ״שביל החלב״.
כמה גדול הבית שלנו
שביל החלב הוא גלקסיה ספירלית: יש לו מרכז בהיר ו״זרועות״ מתעקלות של כוכבים, כמו מערבולת. הקוטר שלו כ־100 אלף שנות אור, כלומר לאור לוקח כמאה אלף שנים לחצות אותו. מספר הכוכבים בו גדול מאוד — לפי ההערכות בין 100 ל־400 מיליארד.
מערכת השמש לא נמצאת במרכז, אלא באחת הזרועות, כ־26 אלף שנות אור מהמרכז. גם השמש נעה: היא מקיפה את מרכז הגלקסיה, ולוקח לה כ־230 מיליון שנים להשלים סיבוב אחד. בפעם האחרונה שהשמש הייתה במקום שבו היא נמצאת היום, הדינוזאורים הראשונים רק התחילו להופיע.
אנדרומדה וסוגי הגלקסיות
הגלקסיה הגדולה הקרובה אלינו היא גלקסיית אנדרומדה, במרחק של כ־2.5 מיליון שנות אור. בלילה חשוך מאוד אפשר לראות אותה בעין כמו כתם ערפילי קטן — וזה הדבר הרחוק ביותר שרוב האנשים יכולים לראות בלי טלסקופ. האור שנכנס לעין יצא ממנה לפני כ־2.5 מיליון שנים.
גלקסיות באות בכמה צורות עיקריות: ספירליות כמו שביל החלב ואנדרומדה, אליפטיות שנראות כמו כדור או ביצה של כוכבים, ובלתי־סדירות שאין להן צורה ברורה. גלקסיות גם מתנגשות ומתמזגות. לפי החישובים, בעוד כ־4 עד 5 מיליארד שנים שביל החלב ואנדרומדה עשויים להתמזג לגלקסיה אחת גדולה. הכוכבים עצמם כמעט לא יתנגשו — המרחקים ביניהם עצומים.
מיליארדי גלקסיות ויקום שמתרחב
כשטלסקופ החלל האבל צילם במשך ימים רבים פיסה קטנטנה וחשוכה של השמיים, התגלו בה אלפי גלקסיות. מכאן הבינו האסטרונומים שביקום הנראה יש מיליארדי גלקסיות, ואולי הרבה יותר.
בשנות העשרים של המאה העשרים גילה האסטרונום אדווין האבל שרוב הגלקסיות מתרחקות מאיתנו, ושככל שהן רחוקות יותר — הן מתרחקות מהר יותר. המשמעות: היקום מתרחב. אם ״מריצים את הסרט אחורה״, הכול היה פעם צפוף ולוהט מאוד. כך נולד הרעיון של המפץ הגדול, שלפיו היקום החל להתפשט לפני כ־13.8 מיליארד שנים.