מה זו מערכת אקולוגית?
מערכת אקולוגית היא אזור שבו יצורים חיים פועלים זה עם זה ועם הסביבה הדוממת שלהם. הגורמים החיים, הביוטיים, הם הצמחים, בעלי החיים, הפטריות והחיידקים. הגורמים הדוממים, האביוטיים, הם אור, טמפרטורה, מים, קרקע, מלחים ואוויר.
הגורמים הדוממים קובעים מי יכול לחיות במקום. במדבר יהודה, שבו מעט גשם, חיים צמחים ובעלי חיים שמותאמים ליובש. בגליל, שבו יורד גשם רב יותר, מתפתח חורש ים־תיכוני. מערכת אקולוגית יכולה להיות גדולה כמו אוקיינוס או קטנה כמו שלולית — העיקר הוא הקשרים בתוכה.
יצרנים, צרכנים ומפרקים
יצרנים הם יצורים שמייצרים מזון בעצמם, בעיקר צמחים ואצות, בתהליך הפוטוסינתזה. הם קולטים אנרגיה מהשמש והופכים אותה לאנרגיה כימית האגורה בסוכר. הם הבסיס של כל מערכת אקולוגית ביבשה ובים.
צרכנים אוכלים יצורים אחרים. צרכנים ראשוניים אוכלים צמחים — כמו צבי ישראלי שאוכל עשב. צרכנים משניים אוכלים את אוכלי הצמחים — כמו זאב שטורף צבי. יש גם אוכלי כול, כמו חזיר בר, שאוכלים גם צמחים וגם בעלי חיים.
מפרקים — בעיקר פטריות וחיידקים — מפרקים צמחים ובעלי חיים מתים, עלים שנשרו ופסולת. הם מחזירים לקרקע מינרלים שהצמחים יוכלו לקלוט שוב. בלי מפרקים, העולם היה מתמלא בפגרים ובעלים מתים, והקרקע הייתה מתרוקנת מחומרי מזון.
בטבע כל יצור אוכל כמה סוגי מזון ונאכל על ידי כמה טורפים, ולכן שרשראות המזון מתחברות זו לזו למארג מזון. שינוי בחוליה אחת משפיע על רבות אחרות.
אנרגיה זורמת, חומרים חוזרים
האנרגיה במערכת האקולוגית זורמת בכיוון אחד: מהשמש ליצרנים, ומשם לצרכנים. בכל מעבר בין רמות במארג, רוב האנרגיה משמשת את היצור לחיים שלו — לתנועה, לחום ולנשימה — ורק כעשרה אחוזים בממוצע עוברים לרמה הבאה. לכן בכל מערכת יש הרבה יותר צמחים מאוכלי צמחים, והרבה יותר אוכלי צמחים מטורפים.
החומרים, לעומת זאת, חוזרים במחזור. במחזור הפחמן, צמחים קולטים פחמן דו־חמצני מהאוויר בפוטוסינתזה ובונים ממנו סוכר. הפחמן עובר לבעלי החיים שאוכלים אותם, וחוזר לאוויר בנשימה ובפירוק על ידי המפרקים. גם שריפת דלקים — שהם שרידים של יצורים מלפני מיליוני שנים — משחררת פחמן דו־חמצני לאוויר. במחזורים דומים עוברים מים וחנקן.
האדם והמערכת האקולוגית: סיפור החולה
בשנות החמישים יובשו אגם החולה והביצות שסביבו, כדי להרחיב את השטח החקלאי ולהילחם במלריה. הייבוש שינה את המערכת האקולוגית מן היסוד: מינים של צמחים, דגים ועופות נעלמו מהאזור, והקרקע הכבולית שהתייבשה החלה להתפורר ולהישרף.
בשנות התשעים הוצף מחדש חלק מהשטח ונוצר אגמון החולה. בעלי חיים חזרו, והיום האזור הוא תחנה חשובה לעשרות אלפי עגורים ולציפורים נודדות רבות. הסיפור מלמד שכל שינוי שהאדם עושה במערכת אקולוגית משפיע על מארג שלם, ושלעתים אפשר גם לתקן.