בתמיסה יש שני חלקים: הממס — בדרך כלל הנוזל, כמו מים — והמומס, החומר שמתפזר בו, כמו סוכר או מלח. החלקיקים של המומס מתפזרים בין חלקיקי המים עד שהם קטנים מכדי לראות אותם. לכן תמיסה נראית אחידה, ולפעמים שקופה לגמרי. היא יכולה להיות גם צבעונית, כמו מיץ פטל מדולל, ובכל זאת שקופה.
חומר מתמוסס מהר יותר כשהמים חמים, כשמערבבים, וכשהוא מחולק לחתיכות קטנות — סוכר דק מתמוסס מהר יותר מקוביית סוכר. יש גבול לכמה חומר אפשר להמיס: אם ממשיכים להוסיף מלח, בשלב מסוים הוא כבר לא מתמוסס ונשאר בתחתית. לא כל חומר מתמוסס במים — חול ושמן, למשל, לא.
טעות נפוצה היא לחשוב שהסוכר ״נעלם״ או ״נמס״. הסוכר לא נעלם — טועמים אותו, והמשקל של הכוס גדל. וגם לא נמס: המסה היא מעבר ממוצק לנוזל בגלל חום, ואילו התמוססות היא התפזרות של חומר בתוך נוזל. אם נאדה את המים, הסוכר או המלח יחזרו להופיע כגבישים.