פרוסת לחם או תפוח הם גדולים מדי בשביל התאים. לכן הגוף מפרק אותם בשתי דרכים: פירוק מכני — השיניים לועסות, והקיבה מערבבת ולוחצת — ופירוק כימי, שבו נוזלי עיכול כמו הרוק ומיצי הקיבה והמעי מפרקים את המזון לחומרים קטנים. כבר בפה הרוק מתחיל לפרק עמילן.
המסלול הוא: פה, ושט, קיבה, מעי דק ומעי גס. במעי הדק, שהוא ארוך מאוד ומקופל בתוך הבטן, רוב חומרי המזון נספגים לדם. במעי הגס נספגים בעיקר מים, ומה שהגוף לא יכול להשתמש בו יוצא החוצה.
טעות נפוצה היא לחשוב שהעיכול כולו קורה בקיבה. הקיבה חשובה, אבל רוב הפירוק האחרון והספיגה קורים במעי הדק. עוד דבר מעניין: האוכל לא ״נופל״ בוושט — שרירים דוחפים אותו, ולכן אפשר לבלוע גם כשעומדים על הראש.