למה צריך לעכל?
כשאנחנו אוכלים כריך, הגוף לא יכול להשתמש בו כמו שהוא. כדי שהמזון יגיע לכל תא בגוף ויהפוך לאנרגיה ולחומר בנייה, צריך לפרק אותו לחלקים זעירים שיכולים לעבור לדם. זה התפקיד של מערכת העיכול: היא גם מפוררת את האוכל בכוח וגם מפרקת אותו בעזרת מיצים מיוחדים.
אפשר לחשוב על מערכת העיכול כעל צינור ארוך שעובר בתוך הגוף מהפה ועד היציאה, ולאורכו יש ״תחנות״ שבכל אחת מהן קורה משהו אחר. כמה איברים, כמו הכבד והלבלב, לא נמצאים בתוך הצינור עצמו, אבל שולחים אליו מיצים שעוזרים בעבודה. כל המסע, מהביס הראשון ועד שמה שנשאר יוצא מהגוף, נמשך בדרך כלל יותר מיממה.
מהפה ועד הקיבה
העיכול מתחיל כבר בפה. לשיניים יש תפקידים שונים: החותכות בחזית חותכות, הניבים קורעים והטוחנות מאחור טוחנות. הלשון מערבבת, והרוק מרטיב את האוכל ומתחיל לפרק עמילן — החומר שיש בלחם, באורז ובתפוחי אדמה.
כשבולעים, האוכל עובר לוושט — צינור שמחבר את הפה לקיבה. הוושט לא סתם ״מפיל״ את האוכל למטה: השרירים שבדפנות שלו מתכווצים בגלים ודוחפים אותו. לכן אפשר לבלוע גם כשעומדים על הידיים, ואסטרונאוטים בחלל יכולים לאכול.
בקיבה, שדומה לשקית שרירית, האוכל מתערבב עם מיצי קיבה חומציים שמפרקים אותו ומחסלים הרבה חיידקים. האוכל נשאר בקיבה כמה שעות והופך לעיסה סמיכה.
בכניסה לקנה הנשימה, שנמצא ליד הוושט, יש ״מכסה״ קטן שנסגר כשבולעים, כדי שהאוכל לא ייכנס לדרכי האוויר. כשמדברים או צוחקים עם פה מלא, המכסה לא תמיד מספיק להיסגר, ואז משתעלים. לכן כדאי לא לדבר תוך כדי לעיסה.
המעי הדק והמעי הגס
מהקיבה העיסה עוברת למעי הדק — צינור ארוך מאוד ומקופל בתוך הבטן, באורך של כמה מטרים. כאן מתרחש רוב העיכול: הכבד שולח לשם מרה, שעוזרת לפרק שומנים, והלבלב שולח מיצי עיכול נוספים. חומרי המזון המפורקים עוברים דרך דופן המעי אל הדם, והדם מוביל אותם לכל הגוף.
מה שהגוף לא הצליח לעכל, כמו חלק מהסיבים שבירקות ובפירות, ממשיך למעי הגס. המעי הגס קצר יותר אבל רחב יותר, ותפקידו העיקרי לספוג מים בחזרה לגוף. מה שנשאר יוצא בסוף מהגוף כצואה. סיבים תזונתיים ושתיית מים עוזרים לכל התהליך לעבוד כמו שצריך.
טעות נפוצה: לחשוב שהמעי הגס ״גדול״ כי הוא ארוך. בעצם המעי הדק הוא הארוך מביניהם — השמות מתייחסים לרוחב.
ניסוי קטן בבית: לחם שהופך מתוק
קחו פרוסה קטנה של לחם לבן או קרקר פשוט בלי סוכר. לעסו אותה לאט הרבה זמן — בערך דקה או שתיים — בלי לבלוע מהר. שימו לב לטעם.
רבים מרגישים שהלחם נעשה מתוק יותר. הסיבה: הרוק מפרק את העמילן שבלחם לסוכרים פשוטים, ואת הסוכר הלשון מרגישה כמתוק. זו הוכחה שהעיכול מתחיל כבר בפה! בטיחות: מי שרגיש לגלוטן או לחיטה יכול לנסות עם פריכית אורז או תפוח אדמה מבושל.