למה צריך לנשום?
כל תא בגוף צריך חמצן כדי להפיק אנרגיה מהמזון שאכלנו. בתהליך הזה נוצר גם פחמן דו־חמצני, גז שהגוף צריך להוציא. מערכת הנשימה עושה את שני הדברים: מכניסה חמצן ומוציאה פחמן דו־חמצני. היא עובדת צמוד למחזור הדם — הדם הוא שמוביל את החמצן מהריאות לכל הגוף.
אפשר לעצור את הנשימה רק לזמן קצר. אחר כך הגוף ״מתעקש״, והנשימה חוזרת מעצמה — גם בשינה אנחנו ממשיכים לנשום בלי לחשוב על זה.
הדרך של האוויר
האוויר נכנס בדרך כלל דרך האף. בתוך האף יש שערות קטנות וריר שלוכדים אבק, והאף גם מחמם ומלחלח את האוויר. משם האוויר עובר בגרון ונכנס לקנה הנשימה — צינור קשיח עם טבעות סחוס שמונעות ממנו להתמוטט. אפשר להרגיש את הטבעות אם מעבירים אצבע בעדינות על קדמת הצוואר.
בתחתית קנה הנשימה הצינור מתפצל לשניים — סמפונות — אחת לכל ריאה, ובתוך הריאות הם ממשיכים להתפצל לצינורות קטנים יותר ויותר, כמו ענפים של עץ הפוך. בקצה הענפים הקטנים ביותר יש מיליוני שקיקים זעירים שנקראים נאדיות. כאן קורה הקסם: דרך הדופן הדקה של הנאדיות חמצן עובר לנימי הדם, ופחמן דו־חמצני עובר מהדם אל האוויר שבנאדיות כדי לצאת בנשיפה.
הסרעפת — השריר שמזיז את האוויר
לריאות עצמן אין שרירים. את העבודה עושה בעיקר הסרעפת — שריר רחב בצורת כיפה שנמצא מתחת לריאות. כשהסרעפת מתכווצת היא יורדת, בית החזה מתרחב, ואוויר נשאב פנימה — זו שאיפה. כשהיא נרפית היא עולה בחזרה, ואוויר יוצא — זו נשיפה. גם שרירים שבין הצלעות עוזרים.
שיהוק קורה כשהסרעפת מתכווצת פתאום בלי שהתכוונו, והאוויר נכנס בבת אחת ונעצר בגרון — ומכאן הקול ״היק״.
גם פיהוק הוא סוג של נשימה: שאיפה ארוכה ועמוקה עם פה פתוח לרווחה. אנחנו מפהקים בעיקר כשאנחנו עייפים או משועממים, ולמרבה הפלא — פיהוק מדבק! מספיק לראות מישהו מפהק, ולפעמים אפילו לקרוא על פיהוק, כדי להתחיל לפהק בעצמנו.
טעות נפוצה: ״נושפים רק פחמן דו־חמצני״
האוויר שאנחנו נושמים הוא תערובת של גזים, ורובו בכלל חנקן — גז שהגוף לא משתמש בו. חמצן הוא רק חלק ממנו. גם באוויר שאנחנו נושפים יש עדיין לא מעט חמצן, רק קצת פחות מבאוויר שנכנס, ויותר פחמן דו־חמצני ואדי מים. בזכות החמצן שנשאר בנשיפה, הנשמה מפה לפה בעזרה ראשונה יכולה להציל חיים.
ניסוי קטן בבית: מה יש בנשיפה?
נשפו בעדינות על מראה קרירה או על חלון בבוקר חורפי. מופיע אד? אלה אדי מים מהנשיפה שלכם שהתעבו על המשטח הקר — הוכחה שבנשיפה יוצאים גם מים.
ניסוי שני: שבו בשקט וספרו כמה נשימות אתם נושמים בדקה. אחר כך קפצו או רוצו במקום דקה וספרו שוב. הנשימה מהירה ועמוקה יותר, כי השרירים צריכים יותר חמצן. השוו לתוצאות של מדידת הדופק — שתי המערכות עובדות יחד.