לריאות עצמן אין שרירים, ולכן הן לא יכולות ״לשאוב״ אוויר לבד. את העבודה עושה בעיקר הסרעפת. כשהיא מתכווצת היא יורדת ומשתטחת, בית החזה מתרחב, ואוויר נשאב פנימה דרך האף או הפה וקנה הנשימה. כשהיא מרפה, היא חוזרת למעלה, והאוויר נדחף החוצה. גם שרירים שבין הצלעות עוזרים.
הסרעפת עובדת כל הזמן, גם כשאנחנו ישנים, בלי שנצטרך לחשוב עליה — את זה מפעיל גזע המוח. ובכל זאת אפשר גם לשלוט בה: לעצור נשימה לרגע, לנשום עמוק או לשיר תו ארוך.
השיהוק קורה כשהסרעפת מתכווצת פתאום בלי שליטה, ומיד אחר כך פתח בגרון נסגר — וזה יוצר את הקול ״היק״. טעות נפוצה היא לחשוב שהבטן מתנפחת בנשימה עמוקה כי האוויר נכנס לבטן. האוויר נכנס רק לריאות; הבטן זזה החוצה כי הסרעפת יורדת ודוחפת את איברי הבטן.