השם ״דו־חי״ מסביר את הרעיון: חיים כפולים, במים וביבשה. רוב הדו־חיים מטילים ביצים רכות, בלי קליפה קשה, בתוך מים. מהביצים בוקעים צעירים שחיים במים — אצל הצפרדע הם נקראים ראשנים — ועם הזמן הם עוברים גלגול: גדלות רגליים, מתפתחות ריאות, והם יכולים לצאת ליבשה.
לעור של דו־חיים אין קשקשים, שיער או נוצות. הוא דק ולח, ודרכו הם גם נושמים, ולכן הם צריכים להישאר ליד מקום לח. חום הגוף שלהם משתנה לפי הסביבה, ולכן בחורף קר הם נעשים איטיים ומסתתרים.
טעות נפוצה היא לחשוב שצב או תנין הם דו־חיים, כי גם הם נמצאים במים וגם ביבשה. בעצם הם זוחלים: יש להם עור יבש עם קשקשים או שריון, והם מטילים ביצים עם קליפה, ולא בתוך המים. מה שקובע הוא סימני ההיכר, ולא רק המקום שבו בעל החיים נמצא.