רעב ושובע
כשהקיבה ריקה והסוכר בדם יורד, מגיעים לרעב: אפשר להרגיש רעש בבטן, חולשה או קושי להתרכז. כשאוכלים, הקיבה מתמלאת ומערכת העצבים והורמונים שולחים למוח אות של שובע. התהליך אורך כמה דקות, ולכן אכילה מהירה מדי עלולה לגרום לאכול יותר ממה שצריך.
אכילה לאט, ללעוס היטב ולהניח את המזלג בין ביס לביס, נותנת לגוף זמן לדווח.
אכילה בקשב
כשאוכלים מול מסך קל לפספס את הסימנים של הגוף. אכילה בקשב פירושה לשים לב לטעם, לריח ולמרקם, ולשאול את עצמנו: "אני עדיין רעב?". אפשר לעשות משחק ולתאר את הטעם במילים. אוכל הוא גם הנאה ותרבות, והמשפחה שאוכלת יחד מתחזקת.
מי שמרגיש שבע לא חייב לסיים את הצלחת. מי שרעב עדיין מבקש עוד.
טעמים חדשים ובררנות
הרבה ילדים אינם אוהבים מזון חדש בהתחלה. זה נורמלי ואף קשור לאבולוציה, כי בעבר זה הגן על האדם מהרעלות. מחקרים מראים שלפעמים צריך לטעום מאכל כמה פעמים, בלי לחץ, עד שמתרגלים. אפשר לטעום ביס קטן, להכין אותו בדרכים שונות, ולהשתתף בהכנה.
לא מכריחים, לא מתפשרים על כבוד, ולא לועגים. כל אחד מוצא את הקצב שלו.
אוכל ללא אשמה
אין "אוכל טוב" ו"אוכל רע". יש מזונות שמומלץ לאכול הרבה מהם, ויש כאלה שאוכלים לפעמים, וכולם יכולים להיות חלק מחיים בריאים. מי שמרגיש שהוא חושב כל הזמן על אוכל, על משקל או על המראה שלו, או נמנע מארוחות, צריך לדבר עם הורה, מורה, יועצת או רופא. זו לא בושה.
גוף של כל אדם שונה, ואיננו משווים. גוף בריא הוא כזה שיכול לרוץ, לשחק, לצחוק ולהרגיש טוב.
איך מציעים מאכל חדש
אם רוצים שילד יטעם מאכל חדש, מציעים אותו בכמות קטנה, לצד מאכל מוכר, בלי לחץ ובלי שוחד. אפשר לשתף את הילד בהכנה, לבחור יחד בשוק, או להכין את המאכל בדרכים שונות: חי, אפוי או מבושל. לפעמים הילד לא מוכן היום, אבל ייטעם בפעם הבאה.
פעילות לבית: ארוחה בקשב
נסו פעם אחת לאכול ארוחה בלי מסכים. לועסים לאט, מספרים לאחרים על הטעם, ושואלים באמצע: האם אני עדיין רעב? בסוף שוחחו על ההבדל. ילדים רבים מגלים שכשהם אוכלים בקשב הם נהנים יותר, וגם מרגישים טוב יותר אחרי הארוחה, ואין צורך להתאמץ.