מהעתיד לציווי
הדרך הקלה ללמוד ציווי היא להתחיל מהעתיד בגוף נוכח: ״אתה תכתוב״, ״את תכתבי״, ״אתם תכתבו״. עכשיו מורידים את הת׳ שבהתחלה — ומקבלים ציווי: כתוב, כתבי, כתבו. באותה דרך: תשמור — שמור, תשמרי — שמרי, תשמרו — שמרו.
הציווי קיים רק בגוף נוכח, כי פונים בו אל מי שעומד מולנו. אי אפשר לצוות על ״אני״ או על ״הוא״. כשרוצים לעודד קבוצה שאנחנו חלק ממנה, משתמשים בעתיד: ״בואו נלך!״, ״נתחיל!״.
ציווי בבניינים
בבניין פיעל: תדבר — דבר, תדברי — דברי, תדברו — דברו. בבניין התפעל: תתלבש — התלבש, תתלבשי — התלבשי, תתלבשו — התלבשו. כאן, כשמורידים את הת׳ של העתיד, חוזרת ה׳ בהתחלה. בבניין נפעל קורה דבר דומה: תיכנס — היכנס, תיכנסי — היכנסי.
בבניין הפעיל יש שינוי קטן נוסף: תדליק — הדלק (בלי י׳ בזכר יחיד), תדליקי — הדליקי, תדליקו — הדליקו. לכן כותבים ״הדלק את האור״ ולא ״הדליק את האור״, שהוא זמן עבר.
לבניינים פועל והופעל אין ציווי. אי אפשר לבקש ממישהו ״להיות מסופר״ — הם מתארים פעולה שנעשתה למישהו, ולא פעולה שהוא עושה.
ציווי שלילי
כשרוצים לבקש ממישהו לא לעשות משהו, לא משתמשים בצורת הציווי עצמה, אלא במילה ״אל״ ועוד פועל בעתיד: ״אל תדאג״, ״אל תשכחי״, ״אל תיגעו״. לא אומרים ״אל דאג״ או ״לא דאג״.
יש גם צורה חזקה יותר: ״לא״ ועוד עתיד, כמו ״לא תגנוב״. זה איסור כללי ונחרץ, ומשתמשים בו בעיקר בחוקים ובכללים. בבקשה יומיומית עדיף ״אל״.
ציווי בחיים האמיתיים
בדיבור של היום אנשים משתמשים הרבה בעתיד במקום בציווי: ״תסגור את הדלת״, ״תביאי לי כוס מים״. זה נשמע רך וטבעי יותר, ואין בזה שום פסול בשיחה. בכתיבה רשמית, בהוראות ובמתכונים נהוג יותר הציווי הקלאסי: ״ערבבו את הקמח״, ״הכנס את הכרטיס״.
ציווי יכול להישמע חד מדי. כדי לרכך אותו מוסיפים ״בבקשה״, או הופכים אותו לשאלה: ״תוכל לסגור את הדלת?״. ובשלטים שפונים לכולם משתמשים הרבה בשם הפועל: ״לסגור את השער״.
ציווי בשורשים מיוחדים
גם בשורשים מהגזרות המיוחדות הציווי נבנה מהעתיד. בשורש ק־ו־ם: תקום — קום, תקומי — קומי, תקומו — קומו. בשורש ש־י־ר: שיר, שירי, שירו. בשורש ק־נ־ה, שהאות האחרונה שלו ה׳: תקנה — קנה, תקני — קני, תקנו — קנו. בשורש נ־ס־ע הנ׳ נעלמת: סע, סעי, סעו.
ויש גם פועל שכדאי לזכור בעל פה: הציווי של ״ללכת״ הוא לך, לכי, לכו.
לסיכום, כשאתם צריכים ציווי, שאלו את עצמכם שלוש שאלות: למי אני פונה — לזכר, לנקבה או לרבים? מה צורת העתיד שלו? והאם אני מבקש לעשות או לא לעשות? אם לא לעשות — ״אל״ ועוד עתיד. אם לעשות — מורידים את ת׳ העתיד ובודקים אם צריך להחזיר ה׳.