למה היה צורך בהעפלה
בתקופת המנדט קבעו הבריטים כמה יהודים רשאים לעלות לארץ. ב־1939 פרסמו את ״הספר הלבן״, שהגביל את העלייה ל־75 אלף יהודים בלבד במשך חמש שנים — וזאת בדיוק כשיהודי אירופה היו בסכנה נוראה. היישוב והתנועה הציונית ראו בהגבלה הזאת עוול, והחליטו להביא יהודים לארץ גם בלי רשות.
ספינות מעפילים ראשונות הגיעו כבר בשנות ה־30, אבל ההעפלה הגדולה התרחשה אחרי מלחמת העולם השנייה. באירופה נשארו כ־250 אלף ניצולים יהודים במחנות עקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. רבים מהם איבדו את כל משפחתם, לא יכלו לחזור לבתיהם ורצו לבנות חיים חדשים בארץ ישראל.
הבריחה והמוסד לעלייה ב׳
את ההעפלה ארגן ״המוסד לעלייה ב׳״, שהיה קשור להגנה. במקביל פעלה ״הבריחה״ — תנועה שהעבירה בחשאי ניצולים ממזרח אירופה דרך גבולות אל נמלים באיטליה ובצרפת. שליחים מהארץ, ובהם חיילים לשעבר מהבריגדה היהודית, עזרו לארגן את המסע, להשיג אוכל ומסמכים ולהכין את האנשים להפלגה.
המוסד קנה ספינות ישנות, לפעמים כאלה שכמעט לא התאימו להפלגה, והתקין בהן דרגשים צפופים לאלפי אנשים. לספינות ניתנו שמות עבריים מעוררי השראה, כמו ״כתריאל יפה״, ״כנסת ישראל״ ו״אף על פי כן״. ההפלגות היו קשות: מעט מים ואוכל, חום, מחלות ים, ופחד מתמיד מהספינות הבריטיות.
הבריטים, עתלית וקפריסין
הצי הבריטי סייר מול חופי הארץ, ורוב ספינות המעפילים נתפסו. בהתחלה הועברו המעפילים למחנה מעצר בעתלית, דרומית לחיפה. באוקטובר 1945 פשטו לוחמי הפלמ״ח על המחנה ושחררו כמאתיים מעפילים. מאוגוסט 1946 החלו הבריטים לגרש את המעפילים שנתפסו אל מחנות מעצר באי קפריסין.
במחנות קפריסין הוחזקו בסך הכול כ־50 אלף איש, בהם ילדים רבים. גם שם התנהלו חיים: למדו עברית, פעלו גני ילדים ובתי ספר, נולדו תינוקות ונערכו חתונות. מעט מן העצורים הורשו בכל חודש לעלות לארץ במסגרת המכסה הבריטית, ורבים מהם הגיעו רק אחרי הקמת המדינה.
הסיפור של אקסודוס
ביולי 1947 יצאה מנמל סט שבדרום צרפת ספינה אמריקנית ישנה בשם ״הנשיא וורפילד״, ועליה כ־4,500 ניצולי שואה. בלב ים קיבלה הספינה את שמה החדש: ״יציאת אירופה תש״ז״, ובלועזית — ״אקסודוס 1947״. מפקד ההפלגה מטעם המוסד היה יוסי הראל, ורב החובל היה אייק אהרונוביץ׳ — שניהם צעירים מאוד.
ליד חופי הארץ הקיפו משחתות בריטיות את הספינה, וחיילים עלו עליה בכוח. המעפילים התנגדו, ושלושה מהאנשים שעל הספינה נהרגו. הספינה נגררה לנמל חיפה, ושם הועברו המעפילים לשלוש אוניות גירוש. הפעם לא נשלחו לקפריסין: הבריטים החזירו אותם לצרפת. המעפילים סירבו לרדת מהאוניות במשך שבועות, ובסוף נלקחו להמבורג שבגרמניה והורדו בכוח — אל הארץ שבה התרחשה השואה.
ההשפעה והזיכרון
עיתונאים מרחבי העולם סיקרו את הפרשה, והתמונות של ניצולי שואה שמוחזרים בכוח לגרמניה עוררו זעזוע. כמה מחברי ועדת האו״ם המיוחדת לשאלת ארץ ישראל (אונסקו״פ), ששהתה אז בארץ, ראו בעצמם את המעפילים בנמל חיפה. ההיסטוריונים מעריכים שהפרשה חיזקה בעולם את ההבנה שיש צורך במדינה יהודית. רוב מעפילי אקסודוס הגיעו בסוף לארץ.
על ההעפלה אנחנו לומדים מיומנים ומכתבים של מעפילים, מתיקי המוסד לעלייה ב׳ ומדו״חות של הצי הבריטי, ומתמונות וסרטים שצולמו בזמן אמת. בחיפה פועל מוזיאון ההעפלה וחיל הים, ובו מוצגת הספינה ״אף על פי כן״. הסופר לאון יוריס כתב על הפרשה את הרומן ״אקסודוס״, שהפך לסרט מפורסם.