הבריטים מחזירים את המפתחות
אחרי מלחמת העולם השנייה הלך ומחריף המצב בארץ ישראל. המחתרות היהודיות נאבקו בשלטון הבריטי, ספינות המעפילים המשיכו להגיע, והיחסים בין יהודים לערבים היו מתוחים מאוד. לבריטניה, שיצאה מהמלחמה מותשת ועניה, נמאס לשלוט בארץ שבה כולם מתנגדים לה. בפברואר 1947 הודיעה ממשלת בריטניה שהיא מעבירה את ״שאלת ארץ ישראל״ לאו״ם — הארגון הבינלאומי החדש שהוקם כשנתיים קודם לכן.
במאי 1947 הקים האו״ם ועדה מיוחדת בשם אונסקו״פ, ובה נציגים של 11 מדינות. בקיץ 1947 ביקרו חברי הוועדה בארץ, נפגשו עם מנהיגי היישוב, סיירו בערים ובקיבוצים, ואף ראו מקרוב את פרשת האונייה אקסודוס בנמל חיפה. ההנהגה הערבית החרימה את הוועדה וסירבה להיפגש איתה.
מה הציעה תוכנית החלוקה
רוב חברי הוועדה המליצו לסיים את המנדט ולחלק את הארץ לשתי מדינות עצמאיות: מדינה יהודית ומדינה ערבית. ירושלים ובית לחם והסביבה הקרובה שלהן היו אמורות להיות אזור נפרד תחת ממשל בינלאומי, בגלל המקומות הקדושים לשלוש הדתות. שתי המדינות היו אמורות לקיים ביניהן איחוד כלכלי, עם מטבע משותף ושיתוף פעולה במסילות הברזל ובנמלים.
המפה הייתה מוזרה למראה. כל מדינה הורכבה משלושה חלקים שנגעו זה בזה רק בנקודות צרות. המדינה היהודית כללה את מישור החוף, את עמק יזרעאל ואת מזרח הגליל, ואת רוב הנגב — שטח גדול שרובו מדבר. יפו הייתה אמורה להיות מובלעת ערבית בתוך המדינה היהודית.
ההצבעה הדרמטית
ההצבעה התקיימה בעצרת הכללית של האו״ם בניו יורק. כדי שההחלטה תתקבל היה צריך רוב של שני שלישים מבין המדינות שהצביעו בעד או נגד. בשבועות שלפני ההצבעה פעלו נציגי התנועה הציונית, ובהם משה שרתוק (לימים שרת), כדי לשכנע מדינות לתמוך. גם המדינות הערביות פעלו בכל כוחן נגד התוכנית.
ביום שבת בערב, שעון ישראל, ישבו רבים ביישוב ליד מקלטי הרדיו ורשמו את ההצבעות אחת אחת. התוצאה: 33 מדינות בעד, 13 נגד ו־10 נמנעו. גם ארצות הברית וגם ברית המועצות, שהיו יריבות בכל דבר אחר, הצביעו בעד. בריטניה נמנעה, והמדינות הערביות הצביעו נגד. ההחלטה, שמספרה 181, התקבלה.
שמחה ברחובות — ומיד אחריה מלחמה
כשהתוצאה פורסמה יצאו המוני יהודים לרחובות תל אביב, ירושלים, חיפה וכל יישובי הארץ. רקדו הורה עד הבוקר, נופפו בדגלים ועלו על משאיות של חיילים בריטים. דוד בן־גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, כתב שהוא חש שמחה — אבל גם דאגה עמוקה, כי ידע שהמלחמה קרובה.
הסוכנות היהודית קיבלה את התוכנית אף שהייתה מאוכזבת מכך שירושלים לא נכללה במדינה היהודית. ההנהגה הערבית בארץ ומדינות ערב דחו אותה לחלוטין. כבר למחרת, ב־30 בנובמבר 1947, הותקפו אוטובוסים יהודיים ונהרגו נוסעים, והחל השלב הראשון של מלחמת העצמאות. המדינה הערבית שהוצעה בתוכנית לא קמה.
איך אנחנו יודעים — והזיכרון
על ההחלטה יש מקורות מדויקים מאוד: הפרוטוקולים הרשמיים של האו״ם, הדו״ח של ועדת אונסקו״פ ומפותיו, הקלטות רדיו של ההצבעה, עיתונים מאותו יום ותמונות של החגיגות. ניתן גם לקרוא יומנים ומכתבים של מנהיגים ושל אנשים פשוטים שתיארו מה הרגישו באותו לילה.
בערים רבות בישראל יש רחוב בשם ״כ״ט בנובמבר״, ותאריך ההחלטה זכור כאחד הרגעים המרגשים בתולדות היישוב. ההחלטה הייתה הכרה בינלאומית רחבה וחשובה בזכותו של העם היהודי למדינה משלו בארץ ישראל, ובן־גוריון הזכיר אותה במגילת העצמאות כחצי שנה אחר כך.