השלב הראשון: מלחמה בין שכנים
מיד אחרי החלטת האו״ם על החלוקה פרצו קרבות בין יהודים לערבים בארץ, בזמן שהבריטים עדיין שלטו בה. כוחות ערביים מקומיים ומתנדבים ממדינות ערב תקפו שכונות, יישובים מבודדים ובעיקר את הדרכים. השיירות שהביאו מזון ומים ליישובים ולירושלים היו בסכנה מתמדת, וכלי רכב משוריינים מאולתרים — ״משוריינים״ — ליוו אותן.
ירושלים, שבה חיו כ־100 אלף יהודים, הייתה במצור. הדרך אליה עברה בשער הגיא, בין הרים שנשלטו בידי כוחות ערביים. באפריל 1948 יצאה ההגנה ל״מבצע נחשון״, שפתח לזמן קצר את הדרך והעביר שיירות גדולות לעיר. באותה תקופה עברה ההגנה מהגנה להתקפה והשתלטה על ערים מעורבות כמו טבריה, חיפה וצפת.
הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב
ב־14 במאי 1948, ה׳ באייר תש״ח, הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל, וכבר באותו לילה הסתיים המנדט הבריטי. למחרת פלשו לארץ צבאות סדירים של מצרים, עבר הירדן (ירדן), סוריה ועיראק, ולצידם גם כוחות מלבנון ומתנדבים נוספים. לצבאות האלה היו טנקים, תותחים ומטוסים, ולמדינה הצעירה היה מעט מאוד נשק כבד.
ב־26 במאי 1948 הוקם צבא ההגנה לישראל (צה״ל), שאיחד את ההגנה והפלמ״ח, ובהמשך שולבו בו גם אנשי האצ״ל והלח״י. אלפי עולים חדשים, רבים מהם ניצולי שואה שהגיעו זה עתה, גויסו ונשלחו לחזית. מתנדבים מחו״ל, שנקראו מח״ל, הביאו ניסיון צבאי, בעיקר בחיל האוויר ובחיל הים.
ירושלים, דרך בורמה וההפוגות
הקרבות הקשים ביותר היו סביב ירושלים. ב־13 במאי 1948 נפל גוש עציון, וב־28 במאי נכנע הרובע היהודי בעיר העתיקה ללגיון הערבי הירדני. כדי לעקוף את הדרך החסומה פרצו לוחמים ופועלים, בעבודה מאומצת בלילות, דרך עפר בהרים, שכונתה ״דרך בורמה״. בזכותה הגיעו מזון ונשק לירושלים המערבית.
באמצע המלחמה הכריז האו״ם על שתי הפוגות, בקיץ 1948. צה״ל ניצל אותן כדי להתארגן, לאמן חיילים ולקבל נשק שנרכש בחו״ל, בעיקר מצ׳כוסלובקיה. אחרי ההפוגות עבר צה״ל להתקפה: במבצעים כמו ״יואב״ בנגב ו״חירם״ בגליל, בסתיו 1948, הדף את הצבאות הפולשים.
דגל הדיו וסוף המלחמה
במרץ 1949, במבצע ״עובדה״, הגיעו לוחמי צה״ל לחוף ים סוף, במקום שבו עומדת היום אילת. לא היה להם דגל אמיתי, ולכן ציירו בדיו את סמל המדינה על סדין לבן והניפו אותו על תורן מאולתר. התמונה של ״דגל הדיו״ הפכה לאחד הסמלים המוכרים של המלחמה.
במהלך 1949 נחתמו באי רודוס ובמקומות נוספים הסכמי שביתת נשק עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. הקווים שנקבעו בהם נקראו ״הקו הירוק״, על שם צבע העיפרון שבו סומנו על המפה. ירושלים נשארה מחולקת: מערב העיר בידי ישראל, והעיר העתיקה ומזרח העיר בידי ירדן. רצועת עזה נשארה בידי מצרים.
המחיר, התוצאות ואיך אנחנו יודעים
המחיר היה כבד מאוד: כ־6,000 יהודים נהרגו — כאחוז אחד מכלל היישוב — ובהם חיילים ואזרחים. גם בצד הערבי נהרגו רבים. במהלך המלחמה עזבו או גורשו מבתיהם מאות אלפי ערבים מן הארץ והפכו לפליטים, ושאלת הפליטים נשארה שנויה במחלוקת עד היום. בשנים שאחרי המלחמה עלו לישראל מאות אלפי יהודים, ובהם רבים שעזבו או גורשו מארצות ערב.
היסטוריונים לומדים על המלחמה מארכיון צה״ל ומארכיונים של מדינות אחרות, מפרוטוקולים של ישיבות הממשלה, ממכתבים ויומנים של לוחמים ומעדויות של אנשים מכל הצדדים. עם השנים נפתחו מסמכים חדשים, והמחקר על המלחמה ממשיך להתעדכן ולעורר ויכוחים.