עליון ותחתון
הגליל משתרע בין הים התיכון במערב לבין עמק החולה והכנרת במזרח, ובין עמק יזרעאל בדרום לגבול הצפוני של המדינה. הוא מחולק לשניים: הגליל העליון בצפון, שבו ההרים גבוהים ותלולים יותר, והגליל התחתון בדרום, שבו ההרים נמוכים יותר וביניהם עמקים רחבים.
בגליל העליון נמצא הר מירון, שגובהו כ־1,200 מטרים, ומסביבו שמורת טבע גדולה עם חורשות של אלונים ועצי אלה. בגליל התחתון מתנשא הר תבור — הר עגול ובודד שנראה למרחקים ומופיע גם בתנ״ך, בסיפור של דבורה וברק. בחלק המזרחי של הגליל העליון בולטת אצבע הגליל, רצועה צרה שבה נמצאים עמק החולה וקריית שמונה.
ירוק ורטוב
הגליל הוא מהאזורים הגשומים בישראל. ההרים עוצרים את העננים שמגיעים מהים, ובחורף יורדים עליהם גשמים רבים. לכן יש בגליל מעיינות, נחלים שזורמים גם בקיץ — כמו נחל עמוד שיורד אל הכנרת ונחל כזיב שיורד אל הים התיכון — ויערות וחורשות.
באביב הגליל מתכסה בפרחי בר: כלניות, רקפות, תורמוסים ועוד. המטיילים נהנים מנחלים, ממערות ומתצפיות, והחקלאים מגדלים בו זיתים, גפנים, תפוחים ופירות נוספים. עצי זית עתיקים, שחלקם בני מאות שנים, הם חלק מהנוף המוכר של הגליל.
ערים, כפרים ותושבים
בגליל ערים ותיקות וחדשות. צפת, הבנויה על הר, היא אחת מארבע ערי הקודש של היהדות, וידועה בסמטאות העתיקות ובאמנים שגרים בה. נצרת היא העיר הערבית הגדולה בישראל, וחשובה מאוד לנוצרים, כי לפי המסורת הנוצרית גדל בה ישו. כרמיאל ומעלות־תרשיחא הן ערים שהוקמו או התפתחו בעשורים האחרונים.
בגליל יש קיבוצים ומושבים, כפרים ערביים רבים, כפרים דרוזיים ושני כפרים צ׳רקסיים — כפר כמא וריחאניה. ההר והעמקים משמשים בית לאנשים מדתות ומתרבויות שונות, וכל קבוצה הביאה לגליל מאכלים, מסורות ומנהגים משלה. גם מי שבא לבקר מגלה כאן אירוח, אוכל מקומי ושווקים צבעוניים.
עונות בגליל
כל עונה בגליל נראית אחרת. בחורף הנחלים זורמים בעוצמה, ועל הפסגות הגבוהות יורד לעיתים שלג. באביב ההרים מתכסים בירוק ובפרחים. בקיץ מטיילים בנחלים שיש בהם מים כל השנה, ונכנסים לבריכות קרירות בצל העצים. ובסתיו מגיעה עונת המסיק — קטיף הזיתים — ובכפרים רבים פועלים בתי בד שבהם סוחטים את הזיתים לשמן, שמגיע לשולחנות בכל הארץ.
הגליל ידוע גם בזכות המטבח שלו. בכל כפר וקהילה יש מאכלים מיוחדים, שמבוססים על מה שגדל באזור: שמן זית, זעתר, ירקות טריים, גבינות מחלב עזים ופירות. מטיילים רבים מגיעים לגליל לא רק בשביל הנוף, אלא גם כדי לטעום, לפגוש את התושבים ולשמוע את הסיפורים שלהם. כך הטיול הופך גם למפגש בין אנשים ותרבויות. בפסטיבלים ובשווקים המקומיים אפשר לטעום מאכלים דרוזיים, ערביים, צ׳רקסיים ויהודיים ממסורות שונות, ולגלות כמה דומים וכמה שונים הם. זו דרך טעימה ללמוד על שכנים.