איך נוצר הר?
קרום כדור הארץ אינו חתיכה אחת. הוא מחולק ללוחות ענקיים שזזים לאט מאוד — סנטימטרים בודדים בשנה. כששני לוחות נדחקים זה לזה, הסלעים מתקמטים ומתרוממים, כמו שמפה על שולחן מתקפלת כשדוחפים אותה משני הצדדים. כך נוצרו לאורך מיליוני שנים רכסים גדולים כמו ההימלאיה והאלפים.
הרים נוצרים גם מהרי געש: לבה שפורצת מבטן האדמה מתקררת ונערמת, שכבה אחר שכבה, עד שנוצר הר. הקילימנג׳רו באפריקה הוא הר געש כזה. מצד שני, גשם, רוח וקרח שוחקים את ההרים כל הזמן, ולכן הרים ישנים מאוד הם לרוב נמוכים ומעוגלים יותר.
הגבוהים בעולם
ההימלאיה באסיה היא רכס ההרים הגבוה בעולם. בו נמצא האוורסט, בגבול שבין נפאל לסין, שגובהו כ־8,850 מטרים — כמעט 9 קילומטרים מעל פני הים. בהימלאיה ובסביבתה יש עוד עשרות פסגות שגובהן יותר מ־7,000 מטרים.
רכס האנדים בדרום אמריקה הוא רכס ההרים הארוך בעולם על פני היבשה, והוא נמתח לאורך החוף המערבי של היבשת. באירופה בולטים האלפים, עם פסגות מושלגות ואגמים כחולים. בצפון אמריקה נמצאים הרי הרוקי, ובאפריקה מתנשא הקילימנג׳רו, ההר הגבוה ביבשת.
למה קר למעלה?
ככל שעולים גבוה יותר, האוויר דליל וקר יותר. לכן יש שלג על פסגות גבוהות גם באזורים חמים, ואפילו ליד קו המשווה. מטפסים על הרים גבוהים מאוד צריכים להתרגל לאט לאוויר הדליל, ורבים מהם נושאים בלוני חמצן.
בגלל ההבדלים בגובה, על הר אחד אפשר למצוא כמה ״עולמות״: ביער בתחתית, אחר כך כרי דשא, אחר כך סלעים חשופים ולבסוף שלג וקרח. בעלי חיים כמו יעלים ושפני סלע מותאמים לחיים בשטח תלול וסלעי.
ההרים של ישראל
ההרים בישראל צנועים בגובהם לעומת הרכסים הגדולים בעולם. לאורך הארץ, מצפון לדרום, עובר רכס ההר המרכזי: הרי הגליל, הכרמל, הרי השומרון, הרי יהודה והרי הנגב. בצפון נמצא החרמון, ההר הגבוה באזור, שעל פסגותיו יורד שלג בחורף.
הר מירון בגליל העליון מתנשא לגובה של כ־1,200 מטרים. ירושלים בנויה בהרי יהודה, בגובה של כ־800 מטרים, ולכן לפעמים יורד בה שלג. ההרים משפיעים על חיינו: הם עוצרים עננים, ולכן יורד עליהם יותר גשם מאשר באזורים שמאחוריהם.
ההרים חשובים לכל העולם גם בגלל המים. השלג והקרחונים שעל ההרים הגבוהים נמסים לאט באביב ובקיץ, ומזינים נהרות גדולים שמהם שותים מאות מיליוני אנשים. נהרות גדולים באסיה, למשל, מתחילים בהימלאיה ובסביבתה. גם בישראל, המעיינות שמזינים את הירדן נובעים למרגלות החרמון. לכן אומרים לפעמים שההרים הם ״מגדלי המים״ של העולם. כשהקרחונים בהרים נמסים מהר מדי בגלל ההתחממות, אנשים רבים במורד הנהרות עלולים להיפגע. לכן מדענים עוקבים בעניין רב אחר הקרחונים, ומודדים כל שנה כמה הם התכווצו. גם ההרים עצמם רגישים: כריתת יערות במדרונות גורמת לסחיפת אדמה ולמפולות.