מעל אוקיינוס חם, אוויר חם ולח עולה למעלה. כשהוא מתקרר נוצרים עננים כבדים, ואוויר נוסף נשאב פנימה כדי למלא את מקומו. בגלל הסיבוב של כדור הארץ, כל המערכת מתחילה להסתובב סביב מרכז אחד, ויכולה לגדול לסערה ענקית ברוחב מאות קילומטרים. במרכז נמצאת עין הסערה — אזור קטן ושקט יחסית — וסביבה נושבות הרוחות החזקות ביותר.
אותה תופעה נקראת בשמות שונים לפי המקום: הוריקן באוקיינוס האטלנטי, טייפון במערב האוקיינוס השקט וציקלון באוקיינוס ההודי. כשהסערה מגיעה לחוף היא עלולה להרוס בתים, לעקור עצים ולגרום להצפות, גם מגשם וגם מגלים שהרוח דוחפת אל החוף. מעל היבשה, הרחק מהמים החמים, היא נחלשת בהדרגה. לסערות נותנים שמות כדי שיהיה קל לעקוב אחריהן ולהזהיר את התושבים.
טעות נפוצה היא לחשוב שכשעין הסערה מגיעה והכול נרגע — הסערה נגמרה. אחרי העין מגיע הצד השני של הסערה, עם רוחות חזקות מכיוון הפוך. עוד טעות: לבלבל בין הוריקן לטורנדו. טורנדו הוא מערבולת צרה שנוצרת מעל היבשה ונמשכת זמן קצר, והוריקן הוא סערה רחבה מאוד שנוצרת מעל האוקיינוס ויכולה להימשך ימים.