במקומות בעולם שיש בהם נהרות גדולים, שיטפונות יכולים להציף ערים וכפרים שלמים. בעבר היו גם שיטפונות שאנשים חיכו להם: הנילוס עלה כל שנה על גדותיו והשאיר אחריו בוץ פורה, שעליו גידלו המצרים את היבולים שלהם. היום, אחרי שנבנו על הנילוס סכרים גדולים, השיטפונות האלה כמעט לא מגיעים למצרים.
בישראל מוכרים במיוחד שיטפונות הבזק במדבר. האדמה המדברית קשה ולא סופגת הרבה מים, ולכן גשם חזק — גם אם ירד רחוק, בהרים שמעל — יכול להפוך נחל יבש לזרם עצום של מים, אבנים ובוץ תוך דקות. מי שעומד בערוץ הנחל לפעמים אפילו לא רואה גשם מעליו. מדענים עוקבים אחרי מזג האוויר ומפרסמים אזהרות מראש.
הטעות המסוכנת ביותר היא לחשוב שאפשר לחצות נחל זורם ברגל או ברכב ״כי זה נראה רדוד״. זרם מים חזק יכול לסחוף אדם ואפילו מכונית. לכן הכלל ברור: כשיש תחזית לגשם, לא נכנסים לערוצי נחלים במדבר, ולא חוצים נחל שזורם.