בענן קומולונימבוס יש זרמי אוויר חזקים. גרגרי ברד, טיפות וגבישי קרח מתנגשים, ומטענים חשמליים נפרדים: בדרך כלל החלק העליון של הענן נטען חיובית והתחתון שלילית. כשההפרש גדול מספיק, האוויר כבר לא מבודד, וזרם חשמלי אדיר קופץ — הברק. רוב הברקים נשארים בתוך העננים, וחלק פוגעים בקרקע.
ברקים נוטים לפגוע בדברים גבוהים ובולטים: עצים בודדים, עמודים, מגדלים ואנשים בשטח פתוח. לכן בסערה נכנסים לבניין או לרכב סגור, לא עומדים מתחת לעץ, יוצאים מהים ומהבריכה ומתרחקים מגדרות מתכת. כלל קל לזכור: אם שומעים רעם — הסערה קרובה מספיק כדי שברק יפגע.

