בגרסה הוותיקה, כתובת IP בנויה מארבעה מספרים בין 0 ל־255 עם נקודות ביניהם, למשל 192.168.1.10. בשיטה הזאת יש כ־4 מיליארד כתובות — נשמע הרבה, אבל כשכל אדם קיבל כמה מכשירים, הכתובות התחילו להיגמר. לכן נוצרה שיטה חדשה, עם כתובות ארוכות הרבה יותר, שיש בה מספר כמעט בלתי נגמר של כתובות.
בבית, לכל מכשיר יש כתובת פנימית שהנתב נותן לו, וכלפי חוץ כל הבית נראה לרוב ככתובת אחת. אנשים כמעט לא צריכים לזכור כתובות IP, כי שירות ה־DNS מתרגם שמות של אתרים לכתובות. כתובת IP יכולה לרמוז בערך על האזור שבו נמצאים, ולכן גם היא חלק מהמידע שאתרים רואים עלינו.

