כשמקלידים שם של אתר, המכשיר שואל שרת DNS: ״מה הכתובת של השם הזה?״ אם השרת לא יודע, הוא שואל שרתים אחרים לפי הסדר — מהסוף של השם להתחלה: קודם מי אחראי על הסיומת, למשל .il לישראל, אחר כך מי אחראי על co.il, ובסוף מי יודע את הכתובת של האתר עצמו. התשובה נשמרת לזמן מה, כדי שבפעם הבאה זה יהיה מהיר עוד יותר. כל זה לוקח בדרך כלל שבריר שנייה.
השם של אתר נקרא דומיין. הסיומות מספרות משהו: .il לישראל, .co.il לאתרים מסחריים בישראל, .gov.il למשרדי ממשלה, .ac.il לאקדמיה ו־.org.il לעמותות. פורצים רושמים לפעמים דומיינים שנראים כמעט כמו שם אמיתי, עם אות אחת שונה — ולכן בודקים כל אות לפני שמזינים סיסמה.

