בכל מקום הייתה לה גרסה שונה במקצת: בעיראק יהודית־בגדדית, במרוקו יהודית־מרוקאית, ובתימן יהודית־תימנית. נכתבו בה ספרים, פירושים ושירה, לעיתים באותיות עבריות.
בישראל היא נשמעת בעיקר בקרב מבוגרים, אבל מילים ממנה נכנסו לעברית. שירים וסיפורי משפחה נשמרים בשפה בקהילות רבות.
ערבית יהודית נשמעת במשפחות ובפיוטים, ולעיתים בשיר שהסבתא שרה. הקלטות של מבוגרים שומרות את הניבים הללו לדורות הבאים.
שפות יהודיות הן אוצר: כל אחת שומרת מילים, ניגונים ופתגמים שלא קיימים בשום מקום אחר. אפשר ללמוד כמה מילים, להקשיב לשיר ולבקש מדוברים ותיקים להקליט סיפור, כך השפה נשמרת לדורות הבאים.