אחרי הגירוש ב־1492 הלכה הספרדית של המגורשים בדרך משלה, והתחזקה בלדינו. נכתבו בה פיוטים, שירי עם ורומנסות, וגם עיתונים ושירי אהבה.
כיום מעט אנשים מדברים לדינו כשפת אם, והיא נחשבת שפה בסכנת הכחדה. ברשות הלאומית ללדינו בישראל, ובקהילות רבות, ממשיכים ללמד ולשיר בה.
אפשר ללמוד שיר בלדינו, להאזין לקונצרטים ולשמוע סיפורים מהסבים. השפה חיה כשמדברים בה וכשילדים לומדים לשיר אותה.
שפות יהודיות הן אוצר: כל אחת שומרת מילים, ניגונים ופתגמים שלא קיימים בשום מקום אחר. אפשר ללמוד כמה מילים, להקשיב לשיר ולבקש מדוברים ותיקים להקליט סיפור, כך השפה נשמרת לדורות הבאים.