הקהילות הגדולות חיו באלג׳יר, באוראן, בקונסטנטין ובתלמסן. הם דיברו ערבית יהודית, ואחרי שצרפת שלטה בארץ מ־1830 גם צרפתית. ״צו כרמייה״ מ־1870 נתן לכ־35 אלף יהודים אזרחות צרפתית; משטר וישי ביטל אותו ב־1940, והוא הוחזר ב־1943.
אחרי עצמאות אלג׳יריה ב־1962 עזבו כמעט כל היהודים. רובם הגיעו לצרפת ושינו את פני הקהילה שם, וחלקם עלו לישראל. הם שמרו על מוזיקה אנדלוסית, על פיוטים ועל מטבח עשיר בקוסקוס ובמאפי דבש.
כדי להכיר קהילה באמת כדאי לשמוע סיפורים של אנשים ממנה, לטעום את האוכל שלה ולהקשיב למוזיקה שלה. ביקור במוזיאון או בבית כנסת של הקהילה ושיחה עם סבא וסבתא הם דרכים מצוינות ללמוד.
זהו תיאור כללי של קהילה שלמה, ובתוכה יש משפחות רבות עם מנהגים שונים. אין להסיק ממנו דבר על אדם מסוים.