אלג׳יריה: קהילה עתיקה ומגורשי ספרד
יהודים חיו באלג׳יריה מימי קדם. אחרי הפרעות בספרד ב־1391 ואחרי הגירוש ב־1492 הגיעו אליה חכמים ומשפחות רבות מספרד. קהילות גדולות חיו באלג׳יר, באוראן, בקונסטנטין ובתלמסן, ודיברו ערבית יהודית ובהמשך גם צרפתית.
באלג׳יר נחגג ״פורים מקומי״ ב־ד׳ בחשוון, לזכר ניצול העיר מהתקפה ספרדית בשנת 1541. כך נוצר חג קטן שרק קהילה אחת חגגה, כמו בכמה קהילות אחרות בעולם.
צו כרמייה והיציאה ב־1962
צרפת שלטה באלג׳יריה מ־1830. ב־1870 נחתם ״צו כרמייה״, שנתן אזרחות צרפתית לכ־35 אלף יהודי אלג׳יריה. בתקופת משטר וישי, ב־1940, בוטל הצו, ורק ב־1943 הוא הוחזר.
ב־1962 קיבלה אלג׳יריה עצמאות, ורוב היהודים עזבו בתוך זמן קצר. רובם עברו לצרפת, וחלק עלו לישראל. בזכותם השתנתה הקהילה היהודית בצרפת, ומנהגים אלג׳יראיים נשמעים היום בבתי כנסת בפריז ובישראל.
לבנון: ביירות וואדי אבו ג׳מיל
בלבנון חיו יהודים בביירות, בצידון ובכפרים בהרים, כמו דיר אל־קמר, שבו נשאר בית כנסת עתיק. בביירות התרכזה הקהילה בשכונה ואדי אבו ג׳מיל. שם נחנך ב־1926 בית הכנסת ״מגן אברהם״, שנבנה בתרומת משפחת ששון.
הקהילה דיברה ערבית וצרפתית, ובתי הספר שלה לימדו גם עברית. מסוף שנות ה־60 ובמיוחד במלחמת האזרחים שפרצה ב־1975 עזבו רוב היהודים, חלקם לישראל וחלקם לצרפת, לברזיל ולארצות אחרות. בית הכנסת נפגע במלחמה, ושיפוצו החל ב־2009.
תרבות, מוזיקה ואוכל
יהודי אלג׳יריה אהבו את המוזיקה האנדלוסית ואת הזמר העממי, ומקרבם יצאו זמרים ונגנים שהופיעו בצרפת ובעולם. במטבח האלג׳יראי יש קוסקוס, מאפים בדבש ותבשילים עם זיתים ולימון כבוש.
במטבח הלבנוני־יהודי מופיעים מאכלים שכל הלבנט מכיר: סלטים עם פטרוזיליה, ממולאים, קובה ומתוקים עם מי ורדים. בשתי הקהילות השבת והחגים היו מלאים בשירה ובאורחים.
לשמור על הזיכרון
כשקהילה עוזבת ארץ שלמה, הזיכרון נשמר בבתים: בתמונות, במתכונים, בניגונים ובשמות משפחה. משפחות רבות בישראל ובצרפת אוספות היום סיפורים של סבים שנולדו באוראן או בביירות.
אם יש לכם קרובים כאלה, שאלו אותם על הרחוב שבו גרו, על בית הכנסת ועל השכנים. כל סיפור כזה הוא חלק מההיסטוריה של היהודים בים התיכון.