למה לחלק את הכוח?
דמיינו משחק כדורגל שבו קבוצה אחת גם קובעת את החוקים, גם משחקת וגם שופטת. לא קשה לנחש מי תנצח בכל פעם. כדי שמצב כזה לא יקרה במדינה, מחלקים את הכוח בין כמה ידיים.
את הרעיון פיתח במאה ה־18 הוגה צרפתי בשם מונטסקייה. הוא טען שכאשר כל הכוח נמצא אצל אדם אחד או גוף אחד, החירות של האזרחים בסכנה, כי אין מי שיעצור אותו. מאז הפכה הפרדת הרשויות לאחד מעמודי התווך של המדינות הדמוקרטיות.
שלוש הרשויות בישראל
הרשות המחוקקת היא הכנסת. תפקידה לחוקק חוקים, לאשר את תקציב המדינה ולפקח על עבודת הממשלה.
הרשות המבצעת היא הממשלה, שבראשה עומד ראש הממשלה. היא מנהלת את המדינה ביום־יום: משרדי הממשלה דואגים לחינוך, לבריאות, לביטחון, לתחבורה ולתחומים רבים נוספים, ומבצעים את החוקים שהכנסת חוקקה.
הרשות השופטת היא בתי המשפט. השופטים מכריעים בסכסוכים, דנים בעניינם של אנשים שהואשמו בעבירות ובודקים אם גופי השלטון פעלו לפי החוק.
איזונים ובלמים
הפרדת רשויות לא אומרת שכל רשות עובדת לבד, בלי קשר לאחרות. להפך: כל רשות יכולה לבלום את חברתה כשזו חורגת מסמכותה. לשיטה הזו קוראים ״איזונים ובלמים״.
למשל, הכנסת יכולה להביע אי־אמון בממשלה ולהעמיד במקומה ממשלה אחרת; הממשלה מביאה הצעות חוק לכנסת ומכינה את הצעת התקציב; ובית המשפט יכול לקבוע שהחלטה של משרד ממשלתי אינה חוקית. כך כל רשות משגיחה על האחרות, והכוח לא מצטבר במקום אחד.
מה מיוחד בישראל
בישראל הממשלה צריכה את אמון הכנסת כדי לכהן, וראש הממשלה הוא חבר כנסת. לכן הקשר בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת הדוק יותר מאשר במדינות שבהן ראש השלטון נבחר בבחירות נפרדות, כמו ארצות הברית.
יש גם גופים שעוזרים לפקח על השלטון אף שאינם אחת משלוש הרשויות. מבקר המדינה, שנבחר בידי הכנסת, בודק את עבודתם של משרדי הממשלה וגופים ציבוריים אחרים ומפרסם דוחות. גם התקשורת החופשית ממלאת תפקיד כזה, ולכן לפעמים מכנים אותה ״הרשות הרביעית״: היא חושפת מידע לציבור ושואלת שאלות קשות. העיקרון שמאחורי כל אלה פשוט — אסור שכל הכוח יהיה בידיים של גוף אחד.
דוגמה מהחיים
נניח שהכנסת מחוקקת חוק שקובע שבכל חצר של בית ספר צריכה להיות פינה מוצלת. זה שלב החקיקה. אחר כך משרד החינוך, שהוא חלק מהרשות המבצעת, קובע נהלים, מקצה כסף ודואג שהעבודות יתבצעו. אם מנהלת של בית ספר טוענת שהמשרד פעל בניגוד לחוק — למשל, שחילק את הכסף בצורה לא שוויונית — היא יכולה לפנות לבית המשפט, שיבדוק את העניין ויכריע. ובינתיים, ועדה של הכנסת יכולה לזמן את נציגי המשרד ולשאול אותם מה נעשה.
בדוגמה הזו כל רשות עושה את חלקה, ואף אחת מהן לא מחזיקה את כל ההחלטה לבדה. זה בדיוק הרעיון של הפרדת רשויות: חלוקת עבודה, לצד פיקוח הדדי.