דמיינו משחק כדורגל שבו קבוצה אחת גם קובעת את החוקים, גם משחקת וגם שופטת. ברור מי תנצח תמיד. כדי שזה לא יקרה במדינה, מחלקים את הכוח. את הרעיון פיתח במאה ה־18 ההוגה הצרפתי מונטסקייה, שטען שכאשר כל הכוח נמצא אצל גוף אחד, החירות של האזרחים בסכנה.
בישראל הרשות המחוקקת היא הכנסת, שמחוקקת חוקים ומפקחת על הממשלה. הרשות המבצעת היא הממשלה, שמנהלת את המדינה ומבצעת את החוקים. הרשות השופטת היא בתי המשפט, שמכריעים בסכסוכים ובודקים שכולם — גם השלטון — פועלים לפי החוק.
טעות נפוצה היא לחשוב שהפרדת רשויות אומרת שכל רשות עובדת לבד. בפועל הרשויות קשורות זו בזו ומשגיחות זו על זו — לזה קוראים איזונים ובלמים. בישראל הקשר בין הכנסת לממשלה הדוק במיוחד, כי הממשלה צריכה את אמון הכנסת וראש הממשלה הוא חבר כנסת.